326

או הגבורה שבמראה הפירות אינם מדות עצמיים, אלא מדות שבתענוג. וכיון ששרש המאכלים הגשמיים הוא מבחי' התענוג שבבינה, נמצא, שמוצא פי הוי' שבמאכל הוא למעלה ממוצא פי הוי' שבאדם. וזהו ענין הבירורים, שכאשר האדם אוכל המאכל, ובכח זה לומד ומתפלל כו', הנה עי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר, כערך מעלת חיצוניות בינה על פנימיות המדות. וזהו גם היתרון שבעבודת הבעלי תשובה בחילא יתיר, שזהו"ע האהבה דבכל מאדך7, שנעשה ע"י בירור ההעלם וההסתר דחושך הגוף דוקא, שעי"ז מעלים את כל תענוגי עוה"ז שהיו שקועים בהם תחילה, למקורם ושרשם היותר עליון, בדרך אור חוזר.

ב) ויובן

ענין האור חוזר שנעשה ע"י האהבה דבכל מאדך (שעל ידו דוקא באה ההמשכה מלמעלה באופן של בלי גבול8), בהקדם ההפרש שאנו רואים בין אש ומים הגשמיים, שבאש, יכולים להדליק מנר א' לשני ושני לשלישי וכו', ואעפ"כ לא יחסר מהאש מאומה, ולא יכלה לעולם, משא"כ במים, כשממלאים כלי קטן מגדול, אזי יחסר בהגדול, ובריבוי הכלים יכלו כל המים, ועד שאפילו ים אוקיינוס יכלה בריבוי הכלים. ולכאורה אינו מובן איך יהי' האש הגשמי בבחי' כח בלי גבול, מאחר שכל מהותו הוא נברא מאין ליש. אך הענין הוא, שגם בנבראים בעלי גבול נמשך כח הבלי גבול בדבר אחד כדי שנכיר מתוכו בחי' אמיתית הבלתי בעל גבול [אלא שכח הבלי גבול שייך רק בכח האש, אבל לא כפי שבא בפועל, שאז גם הוא בהגבלה. והיינו, שכאשר בא בפועל, ה"ה במדידה והגבלה דכלים, ויש בו גם חילוקי דרגות, כמו אור הנר, אור האבוקה, אור הירח, ועד לאור השמש שגם הוא מוגבל. ורק כח האש, שהוא למעלה מהתלבשות בכלים, יש בו כח הבלי גבול]. ודוגמתו בעבודה, שכאשר אהבת ה' היא בהתלבשות בכלי הלב, והיינו, שהאהבה היא במדידה והגבלה, אזי נמשך על ידה אור מוגבל, שהמשכתו היא בדרך אור ישר, שבא במדידה כו', ויכלה מעט מעט כו'. אבל כאשר אהבת ה' היא למעלה מהתלבשות בכלי הלב, בכל מאדך, ה"ז מגיע בבחי' המאד שלמעלה, אמיתית הבלי גבול, ועי"ז נמשך ומתגלה אור חוזר, שהשפעתו היא בלי מדידה, שלא יכלה שפעו ולא יחסר כלל כו'.

ג) וע"פ

משל האש הנ"ל יש להבין ענין הדלקת נר חנוכה, שיש בו אור (אש) ושמן ופתילה וכלי. דהנה, החילוק שבין האור

7) ואתחנן ו, ה.

8) ראה מאמר שלפנ"ז (ס"ה).