68

בלתי מוגה

א. התוועדות זו קשורה עם תלמידי הישיבות1, והרי ענינם של תלמידי הישיבות הוא – שאין בעולמם אלא לימוד התורה,

[בעוונותינו הרבים, הנה מפני כמה סיבות שאין כאן המקום לבארם, "התגנבו" בזה כמה ענינים צדדיים, ועד לענין של לימודי חול, באופן שהכניסו צרתה לביתה; אבל צריכים לזכור – לכל-הפחות – שזהו בבחי' "צרה" ב"בית", ולא "גבירתה" ח"ו, וכאשר יש "צרה" בבית, אזי הסדר הוא, שמשתדלים ליפטר ממנה בהקדם האפשרי, ויפה שעה אחת קודם].

והיינו, שלימוד התורה הוא לא רק עיקר ענינם,

– כי, לימוד התורה בתור עיקר, אינו רק אצל תלמידי הישיבה דוקא, אלא כן הוא אצל כל ישראל, שכן, "תלמוד גדול"2, ו"תלמוד תורה (שקול) כנגד כולם" (כדבר המשנה3), נאמר לכל ישראל בשוה, ללא חילוק –

והחידוש אצל תלמידי הישיבה הוא – שלימוד התורה הוא כל ענינם.

ב. ובהקדמה:

גבי תורה כתיב4 "כל חפצים לא ישוו בה", אפילו חפצי שמים, אלא, שבענין זה יש חילוק בין בבלי לירושלמי:

שנינו במסכת מו"ק5: "כתיב6 יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה (שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה), הא חפצי שמים ישוו בה (כלומר, שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה, ועסוק

1) (כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת- שחוק:) וראי' לדבר – ע"פ מארז"ל (ב"ר פמ"ח, יד. וש"נ) "עלת לקרתא הלך בנימוסה" – שכך נדפס בפירוש בעיתון...

2) קידושין מ, ב. וש"נ.

3) פאה פ"א מ"א (וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ב. וש"נ).

4) משלי ח, יא.

5) ט, ריש ע"ב (ובפרש"י).

6) שם ג, טו.