149

(הנחה בלתי מוגה)

וירא

ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים גו'1. ומבאר בזה אדמו"ר הזקן, וז"ל2: הנה תחלה יש להבין שורש ענין מצרים מהו, בהיות ידוע פי' פרעה מלך מצרים בב' אופנים. הא' מלמעלה בבחי' כתר בבחי' עורף דא"א כו'. והב' בבחי' מלכות, מלשון פריעה והתגלות כל נהורין3 כו', כמו ופרע4 ראש האשה כו'. ולפי פי' הב', מצרים עם פרעה הוא בחי' כלים החיצונים דקליפות נוגה דבי"ע מקבלים מהם יניקה לפי שהן בתכלית המיצר וגבול מים סופא דכל דרגין כו', לכך נק' מצרים מצר ים5 העליון, וגם המה בחי' מצרים וגבולין המגבילים האור האלקי דקדושה לבלתי הגלות נגלות ממנו רק בצמצומים גדולים מאד כו'. ולפי פי' הא' דפרעה, יקרא מצרים בחי' כלים החיצונים שבאצי' דנוגה דאצי' יקבלו מהם כו'. וכללות ענינם הוא רק בחי' המיצר והגבול המגביל האור והשפע האלקי' כו', בין בבחי' האצי' עצמה או מאצי' לבריאה כו', וד"ל. והנה ידוע דהמצות מעשיות כולם הם בבחי' דצח"מ דנוגה הגשמי, כמו ציצית דצמר וקלף דעור בהמה לתפלין וכדומה. וכאשר ע"י המצות מעשיות נתעורר ונתגלה ביתר שאת בחי' פנימיות מדת מלכות דאצי' מטעם הנ"ל, ע"י בחי' הביטול שבהם, שמפני זה נקראים מצות המלך6 כו', זהו ענין אשר עשה ה' במצרים, פי' ע"י מה נעשה ונמשך שם הוי' במלכות דאצי' וגם למעלה בז"א ואו"א כנ"ל, הכל הוא מפני העלאת בירורי נוגה דמצרים ע"י המצות מעשיות ע"י דאתכפיא סט"א דוקא כו'7. ועד"ז יתפרש וירא ישראל כו', דהיינו מה שנעשה גם זאת גופא שיוכלו מצרים להכף ולעשות שם הוי' הוא ע"י שראו את היד הגדולה, פי' היד הגדולה הוא בחי' אין דכתר עליון כידוע שחו"ג שבא"א נק' יד הגדולה

1) פרשתנו יד, לא.

2) בסוף ד"ה וירא ישראל – בכת"י מס' 78 כז, סע"א ואילך. מס' 1146 צה, ב ואילך (בספריית אגודת חסידי חב"ד). – נדפס לאח"ז (בתוס' הגהות וכו') באוה"ת פרשתנו ע' תנא ואילך.

3) ראה זח"א רי, א.

4) נשא ה, יח. וראה תו"א מקץ לא, ג.

5) ראה פע"ח שער חג המצות פ"ז.

6) ראה הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ ה'ש"ת ע' 48.

7) ראה זח"ב סז, ב. קכח, ב. תניא פכ"ז. לקו"ת ר"פ פקודי.