190

(הנחה בלתי מוגה)

ראשית1

גוים עמלק ואחריתו עדי אובד2, שזהו בהמשך להציווי זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו'3. אך צריך להבין מהו הטעם שעמלק הוא ראשית גוים, שגוים קאי על שבע האומות, שהם כללות כל הגוים, ואילו עמלק הוא ראשית גוים, ולכן אחריתו עדי אובד.

ב) ויובן

בהקדם מ"ש4 השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. דהנה, ענין השקפה והבטה5 הוא מלמעלה למטה, שזהו אומרו השקיפה גו' מן השמים, וכמ"ש6 משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, שאז נראה הדבר שמביטים רחוק יותר מכמו שהוא, משא"כ מלמטה למעלה, שעל זה נופל בעיקר לשון ראי', הנה אז נראה הדבר קרוב יותר, וכמו העומד למטה ורואה למעלה את השמש והירח וכוכבים, שנראים בקירוב, אע"פ שהם בריחוק עצום.

ומענין

הראי' למטה יובן גם הענין למעלה, שגם למעלה ישנם ב' האופנים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כמ"ש7 כי א-ל דעות הוי', דעות תרין8, שישנה הדעה כפי שהיא מצד ההשקפה וההבטה מלמעלה למטה, דעת עליון, וישנה הדעה כפי שהיא מצד הראי' מלמטה למעלה, דעת תחתון. והיינו, שכאשר הנברא מסתכל מלמטה למעלה, הנה המטה נקרא אצלו בשם יש, ואילו המעלה נקרא אצלו בשם אין, דכיון שאין לו תפיסא והשגה ברוחניות, אין זה נחשב למציאות אצלו. משא"כ מצד ההשקפה וההבטה מלמעלה למטה, הנה מה שהמטה נקרא בשם יש (מאין ליש), הרי אין זה יש האמיתי, אלא הוא יש רק בהרגש שלו, וכמו"כ

1) ראה בשיחה שלאחרי המאמר (לקמן ע' 215), שמאמר זה הוא מאמר רבינו הזקן ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק שנאמר בשבת זכור תקס"ב (נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קסז ואילך. ועם הגהות כו' – אוה"ת דרושים לפ' זכור ע' א'תשפה ואילך. תצוה ח"ז ע' ב'תשע. סהמ"צ להצ"צ מצות זכירת מעשה עמלק צד, ב. צח, ב). וראה גם ד"ה זכור תרנ"ה (סה"מ תרנ"ה ע' קכב ואילך).

2) בלק כד, כ.

3) תצא כה, יז.

4) תבוא כו, טו.

5) ראה ב"ר פמ"ד, יב (הובא באוה"ת דרושים לפ' זכור שם).

6) תהלים לג, יג.

7) שמואל-א ב, ג.

8) ראה תקו"ז תס"ט בתחילתו.