252

ד"ושכנתי" שבמשכן – ע"ד שמצינו11 שגדלה מעלת נרות חנוכה על נרות המקדש, לפי שנרות המקדש "כשאין ביהמ"ק קיים .. אף הנרות בטלות", משא"כ נרות חנוכה "לעולם אל פני המנורה יאירו .. אף לאחר חורבן בגלותנו", וזוהי גם מעלת "ושכנתי בתוכם" לגבי המשכן, שהמשכן והמקדש אינם קיימים עתה, ואילו המשכן ומקדש הרוחני שבכאו"א מישראל קיים לעולם.

והענין ד"ושכנתי בתוכם" נעשה ע"י "ועשו לי מקדש": עי"ז שבנ"י בנו את המשכן הגשמי – נמשך המשכן הרוחני שבכאו"א מישראל באופן נצחי.

ומזה מובן, שכל פרטי הענינים שהיו בבנין המקדש הגשמי – ישנם גם בסדר העבודה שבכאו"א מישראל, במשכן הרוחני שלו.

ועד"ז בנוגע להקדמת ענין השבת למלאכת המשכן:

בנין המשכן הגשמי – הי' בחול דוקא, ולא בשבת.

אבל בנוגע למשכן הרוחני, הנעשה ע"י קיום המצוות – הרי אדרבה, ענין זה ישנו בשבת יותר מאשר בימות החול, שהרי בימות החול עסוק האדם ב"הנהג בהן מנהג דרך ארץ"12, כמ"ש13 "ששת ימים תעבוד", ואיתא במכילתא14 "זו מצות עשה", וכדי לקיים מצוות עליו להתנתק מעניני מלאכתו, וכדאיתא בתניא15 שזהו ענין של מס"נ כו'; משא"כ ביום השבת, שאין לו עסק עם עובדין דחול, אזי יכול לעסוק הרבה יותר בענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ונמצא, שהקדמת אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן בנוגע למשכן הרוחני, היא (לא באופן שלילי, שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת, אלא) חלק מסדר העבודה: לכל לראש צ"ל "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל גו'" כדי להורות על ענין השבת, ולאחרי הקדמה זו יכול להיות "קחו מאתכם תרומה גו'"16 – בנין המשכן, ועד שעי"ז יהי' "וכבוד הוי' מלא את המשכן"17.

ג. בהמשך השיחה – שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א,

11) ראה רמב"ן ר"פ בהעלותך.

12) ברכות לה, ב.

13) יתרו כ, ט.

14) הובאה בדרשות ר' יהושע אבן שועב פ' וישב ובס' מנחה בלולה. וראה תו"מ חכ"ב ע' 117 הערה 7. וש"נ.

15) ספכ"ה. פמ"א (נח, סע"א).

16) פרשתנו (ויקהל) לה, ד.

17) פרשתנו (פקודי) מ, לה.