270

בלתי מוגה

א. ידוע שבלילות הפסח מאירים גילויים נעלים ביותר – ע"ד ובדוגמת הגילויים שהיו ביציאת מצרים בפעם הראשונה, שעז"נ1 "ויוציאנו ה' ממצרים גו' ובמורא גדול", ודרשו חז"ל2 "במורא גדול זה גילוי שכינה", ועד להדרגא היותר נעלית דגילוי שכינה, כדרשת חז"ל2 "ויוציאנו ה' ממצרים, לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו", ומבואר בכתבי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע3 ש"בכבודו ובעצמו" קאי על מלכות דא"ס ותפארת (עצמות) דא"ס שלפני הצמצום.

ואף שאין אנו מרגישים גילויים אלה4 – יודעים אנו שכן היא המציאות, וידיעה זו צריכה להיות "מונחת" ("אָפּגעלייגט") אצלנו.

ב. ובהקדמה – שכבר סופר פעם5 בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר6 אודות אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע, שבא' מנסיעותיו מליובאוויטש לנאות דשא בא' העיירות הסמוכות, נתלוו אליו איזה אנשים, ובעת הנסיעה שאלו אצלו ראי' והוכחה על מציאות המלאכים. והשיב להם ע"פ משל מנסיעה זו עצמה:

בנסיעה זו שנוסעים אנו עתה – אמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – ישנם שלש דעות: (א) הדעה של האנשים היושבים בתוך העגלה, שדעתם היא שמטרת הנסיעה היא כדי לבוא למחוז חפצם, להנפש ולנוח, כדי שיוכלו להמשיך ולהוסיף בעבודת ה' בכחות מחודשים. (ב) הדעה של בעל העגלה – שכוונת הנסיעה כדי שיקבל שכרו ויוכל לפרנס את בני ביתו. (ג) הדעה של הסוס – שאינו יודע כלל אודות מציאותם של שתי העיירות שנוסעים מאחת לחברתה, וכל מחשבתו אינה אלא על התבן...

– פעם היו נוהגים לקשור את שק התבן מלפניו ולנגד עיניו של

1) תבוא כו, ח.

2) בנוסח הגש"פ.

3) ראה סה"מ אעת"ר ע' עה. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקכד. סה"מ תרע"ב-תרע"ו ע' סז.

4) ראה גם תו"מ ח"ד ע' 40 ואילך.

5) ראה תו"מ חל"ג ע' 180 ואילך. וש"נ.

6) ראה סה"ש תרפ"ח ע' 21. וש"נ.