337

והענין בזה – שגם מ"ש לפנ"ז11 "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'" הרי זה באופן שגם ב"רוח חכמה ובינה גו'" יומשך הענין ד"והריחו ביראת ה'".

וכפי שמבואר במאמר של רבינו הזקן הנ"ל, שגם בחי' ג' ראשונות של משיח ("רוח חכמה ובינה .. רוח דעת") יהיו מ"עולם הריח", שהוא בחי' המקיף דאריך ועתיק.

[ולהעיר, שבתחלת המאמר הנ"ל הובא תחילה "והריחו ביראת ה'" ואח"כ "ונחה עליו רוח חכמה", ובהמשך המאמר12: "וזהו שכתוב אח"כ ונחה עליו רוח חכמה" – אע"פ שבכתוב נאמר תחילה "ונחה עליו גו' רוח חכמה גו'", ואח"כ נאמר "והריחו ביראת ה'".

ובודאי אין זה ענין של היפך המסורת ח"ו, אלא הכוונה היא – ע"ד הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה"13, והיינו, שיכול להיות שהמאוחר הוא המוקדם, ועד"ז בנדו"ד, ש"והריחו ביראת ה'" (המאוחר בכתוב) הוא קודם (במעלה) ל"רוח חכמה ובינה וגו'" (המוקדם בכתוב), וע"י שנמשך בהם ה"ה פועל בהם עילוי גדול יותר].

ג. וענין זה משתקף גם בנגלה דתורה – כמדובר כמ"פ14 שכל הענינים שבפנימיות התורה משתקפים גם בנגלה דתורה:

איתא בגמרא10 שמשיח נתברך ב"שש ברכות", "דכתיב ונחה עליו רוח ה' (איזה רוח) רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'" (הרי ששה)15. ולכאורה, הרי בהמשך הפסוק נאמר גם "והריחו ביראת ה'", וא"כ, יש כאן שבע ברכות?

ועכצ"ל, ש"והריחו ביראת ה'" הוא ענין בפני עצמו, שלמעלה מכל שאר הענינים ד"רוח חכמה ובינה גו'", ונמשך וחודר בכולם, כנ"ל – במכ"ש מהמבואר בהמשך הפסוקים שענינו של משיח חודר ונמשך בכל עניני העולם, עד ל"חור פתן" ו"מאורת צפעוני"16, שזוהי הדרגא היותר תחתונה, כמובן ממארז"ל17 "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב".

ומזה מובן גם שהדין ומשפט שמצד "והריחו ביראת ה'" ("מורח ודאין") הוא נעלה יותר מהדין ומשפט שמצד "רוח חכמה ובינה".

11) ישעי' שם, ב.

12) שם ס"ע סב.

13) פסחים ו, ב.

14) ראה גם לעיל ע' 208. וש"נ.

15) ראה גם חדא"ג מהרש"א סנהדרין שם.

16) ישעי' שם, ח.

17) גיטין מה, רע"א. וש"נ.