355

בלתי מוגה

א. בהתחלת הפרשה – "וידבר גו' בהר סיני גו' כי תבואו אל הארץ" – מודגש המעבר מ"הר סיני" לארץ ישראל1:

"בהר סיני" – היו בנ"י במדריגה נעלית ביותר, שהרי אפילו קודם מ"ת כתיב2 "ויחן שם ישראל נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד", ועאכו"כ לאחרי שקבלו "תורה אחת" מ"הוי' אחד".

והעילוי שלהם הי' לא רק מצד נשמתם, אלא גם מצד גופם – שהרי במ"ת הי' הענין ד"ובנו בחרת מכל עם ולשון"3, דקאי על "הגוף החומרי"4, ולכן, במ"ת הי' גם הגוף של בנ"י בתכלית השלימות, כדאיתא במדרז"ל5 "לא היו בהן סומין .. חרשין וכו'" – שבהיותם נשמות בגופים היו לפנים ממלאכי השרת6.

ונוסף לזה הי' גם העילוי מצד אכילתם ושתייתם – שאכלו מן שלא היתה בו פסולת, ושתו מים מבארה של מרים; ועד לעילוי שהי' אפילו בנוגע ללבושים (אף שהלבוש הוא נפרד מן האדם) – שלא זו בלבד ש"שמלתך לא בלתה מעליך", אלא ש"הי' גדל לבושן עמהם"7.

וכיון שלאחרי כל העילוי שהי' "בהר סיני", הוצרכו לילך מהר סיני ולבוא אל הארץ, הרי מובן, שהכניסה לארץ היא עלי' לגבי המעמד ומצב בהר סיני – בהתאם לסדר העבודה שצריך להיות באופן של "ילכו מחיל אל חיל"8 – כיון שדוקא שם יש מעלת העבודה של הפעולה בעולם, לעשות מארץ כנען "ארץ ישראל" (בדוגמת כללות המעלה שבירידת הנשמה לגוף לגבי מעמד ומצב הנשמה קודם ירידתה בגוף).

אמנם, כיון שכללות ענין העבודה הוא באופן שצריך להיות ענין הבחירה (דאל"כ הרי זה "נהמא דכסופא"9), וכמ"ש10 "ראה נתתי לפניך

1) בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 304 (גם מהתוועדות זו).

2) יתרו יט, ב ובפרש"י. וראה מכילתא שם.

3) ראה שו"ע אדה"ז או"ח ס"ס ס"ד.

4) תניא פמ"ט (סט, סע"ב ואילך).

5) מכילתא יתרו כ, טו. תנחומא יתרו ח. ועוד.

6) ראה ירושלמי שבת ספ"ו. דב"ר פ"א, יב. פרש"י בלק כג, כג.

7) עקב ח, ד ובפרש"י.

8) תהלים פד, ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן.

9) ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקו"ת צו ז, רע"ד. ובכ"מ.

10) נצבים ל, טו-יט.