368

לפניכן – בפתגם של רבינו הזקן, שאמר5, שיהודי צריך ללמוד הוראה מפרשת השבוע, בנוגע לכל הענינים והמאורעות שמתרחשים עמו בשבוע זה.

ג. היום, יום ראשון בשבוע, התחילו ללמוד פרשת "במדבר סיני", שהתחלתה: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית .. שאו את ראש כל עדת בני ישראל .. כל יוצא צבא בישראל".

ולכאורה אינו מובן: הרי לפני חדשים ספורים נימנו כבר בנ"י, ולמה צריכים לחזור ולמנותם עוד הפעם?

ומתרץ רש"י: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן .. כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

כלומר: ענין המנין מורה עד כמה כל יהודי חביב ויקר אצל הקב"ה, שלכן, בכל מאורע חדש, שלב חדש ומצב חדש בחיי בנ"י, חוזר הקב"ה ומצווה למנות את עם ישראל – כל אחד מישראל בפני עצמו, בקשר ובשייכות למצב החדש.

ובנדו"ד: מנין בנ"י בקשר ובשייכות להשראת השכינה עליהם ע"י הקמת המשכן.

ד. המשכן – שהיו בו כמו"כ כלים – הי' נחלק לג' חלקים6.

אמנם, לכל לראש, לפני שהיו יכולים לעשות איזה דבר במשכן, להקריב קרבן או לעשות איזו עבודה, הי' הסדר – ע"פ ציווי הקב"ה – שהוצרכו תחילה לרחוץ ידים ורגלים מן הכיור וכנו.

ומצינו ענין מיוחד שבו נבדל הכיור וכנו מכל שאר כלי וחלקי המשכן:

בכל כלי המשכן היתה מעורבת נדבתם של כל בנ"י לעשיית המשכן; לא הי' כלי שנעשה מנדבתו של אחד מישראל, או קבוצה מישראל, באופן שיוכלו לידע שכלי זה נעשה מנדבה פלונית, אלא בכל כלי היתה השתתפות של כל בנ"י.

5) סה"ש תש"ב ע' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב חשון).

6) ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה. וראה גם "רשימת המנורה" ע' פה. וש"נ.