4

בלתי מוגה

א. על הפסוק1 "ומשה הי' רועה וגו'", איתא במדרש2: "כל מי שכתוב בו הי', מתוקן לכך .. מתחלת ברייתם נתקנו לכך" – להיות רועה ישראל (ובפרט שהי' "רעיא מהימנא", ראש לכל שבעת הרועים3).

ועוד מצינו במדרש4: "ה' צדיק יבחן5, ובמה הוא בוחנו במרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה .. אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי, הה"ד6 מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן .. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל".

ולכאורה: לפי דברי המדרש שמשה הי' מתוקן לכך מתחלת ברייתו, לא הוצרך הקב"ה לבחנו במרעה צאן? – ועכצ"ל שהם מדרשות חלוקות.

וצריך להבין: לדעת המדרש שמתחלת ברייתו הי' משה מתוקן להיות רועה ישראל – למה הוצרך להיות רועה צאן?

וגם לדעת המדרש שבחנו הקב"ה במרעה צאן – אינו מובן: למה הוצרך להיות רועה צאן שנים רבות, ועד לארבעים שנה7; כדי לבחנו – מספיק שיעסוק במרעה צאן במשך זמן מועט, ואין צורך באריכות זמן של ארבעים שנה?

זאת ועוד: גם אם הוצרך להיות רועה צאן (ע"ד שהאבות היו רועי צאן, כדאיתא במפרשים8) – הי' יכול לרעות הצאן שלו, או של מישהו אחר, ולמה הוצרך לרעות דוקא את צאן יתרו, כהן מדין, שהי' כומר לע"ז9?

גם צריך להבין ההוראה והלימוד מזה ש"משה הי' רועה" בנוגע לעבודת כאו"א מישראל – כידוע מ"ש רבנו הזקן (בעל ההילולא דכ"ד

1) פרשתנו ג, א.

2) שמו"ר פ"ב, ד.

3) ראה תניא רפמ"ב, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' רעח). וש"נ.

4) שם, ב. תנחומא פרשתנו ז. ועוד.

5) תהלים יא, ה.

6) שם עח, עא.

7) ראה תנחומא שם ח.

8) ראה רבינו בחיי פרשתנו עה"פ.

9) מכילתא ופרש"י יתרו יח, יא. ועוד.