59

ג) אמנם

כל זה הוא בששת ימי המעשה, אבל ביום השבת כתיב6 בחריש ובקציר תשבות, שאז אין צורך בענין החרישה כו', והיינו12, שמצד תוספת קדושת השבת, אין צריך לשבר את עצמו כו'. אך לאחר השבת צריך להתחיל עוד הפעם בעבודת החרישה לרפויי ארעא, כדי שיוכל לעלות ולהתכלל במדריגה עליונה עוד יותר בשבת שלאח"ז, וכמו בעוה"ב, שתמיד מתעלה הנשמה בעילוי אחר עילוי. וזהו גם מה שאומרים בקידוש לבנה13 כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, שזהו כמשל שנים שרוקדים זה כנגד זה, שכאשר יתקרבו זל"ז לא יוכלו לרקוד, וצריכים להתרחק זמ"ז כדי לחזור ולהתקרב כו'. וכן הוא בשמשא וסיהרא14, שבהתקרבות הסיהרא לשמשא מתמעט אורה, וכל מה שמתרחקת ה"ה מתגדלת והולכת, ואח"כ מתחילה להתקרב ומתמעטת כו'. וענינו בעבודת האדם, שמצד הקירוב והעלי' דיום השבת נרגש אצלו שיש דרגא נעלית יותר שאינו יכול להגיע אלי', וזהו שאיני יכול לנגוע בך, כי לית מחשבה תפיסא בי'15, ולכן צריך לחזור ולבטל את עצמו כו', לרפויי ארעא, כדי שעי"ז יוכל להתעלות למדריגה נעלית יותר.

ד) וזהו

והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר גו'. דהנה, תכלית העבודה היא לפעול שגם גשמיות העולם יתעלה ויוכלל באלקות, שזהו הדיוק במ"ש יבוא כל בשר, בשר דייקא, שאפילו הבשר הגשמי יתקרב לשרשו ויבוא להשתחוות לפני ה'16. וענין זה נעשה ע"י העבודה במשך ששת ימי המעשה בענין החרישה כו', לרפויי ארעא, להכניע את הגוף הגשמי, שעי"ז יבוא גם הבשר הגשמי להשתחוות כו', שזהו העילוי שנעשה ביום השבת. אך גם לאחרי שנעשית העלי' דשבת ע"י הקדמת עבודת החרישה כו' בששת ימי המעשה, הנה כיון שבשבת שלאח"ז צ"ל עלי' למדריגה נעלית יותר, וכן מידי שבת בשבתו (ומידי חודש בחדשו), לכן מיד לאחרי השבת הקודמת צ"ל עוה"פ העבודה דששת ימי המעשה שלאח"ז, לרפויי ארעא כו', ועי"ז תהי' עלי' למדריגה נעלית יותר ביום השבת שלאח"ז17.

______  ______

12) ראה גם לקו"ת שה"ש לח, ד.

13) מסכת סופרים פ"כ, ב.

14) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח שם (ע' תקלט). אוה"ת ברכה שם (ע' א'תתצד). סה"מ פר"ת שם (ע' קסב ואילך).

15) תקו"ז בהקדמה (יז, א).

16) ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים שם (ע' קסו-ח).

17) חסר הסיום (המו"ל).