60

בלתי מוגה

א. יום הש"ק זה שייך במיוחד ליום ההילולא של רבינו הזקן – ובהקדמה:

מהחילוקים שבין שבת לר"ח (שני הענינים שביום זה) – ששבת שייך לימים שלפניו, שהוא הסיום של כל ימי השבוע, ור"ח שייך לימים שלאחריו, שהוא ה"ראש" של כל ימי החודש הבא.

הן אמת ששבת שייך גם לימים שלאחריו, שהרי "מיני' מתברכין כולהו יומין"1, וכמו"כ ר"ח שייך גם לימים שלפניו, כמבואר בחסידות2 שהענין דר"ח בא ע"י העבודה דכנס"י שממעטים את עצמם, ועד שנעשים בבחי' נקודה תחת היסוד, ועי"ז נעשה המולד של החודש הבא; אבל, זהו רק מצד ענין ההתכללות. ואילו מצד עיקר הענין דשבת ור"ח – הנה שבת שייך לימים שלפניו (עבר), ור"ח שייך לימים שלאחריו (עתיד).

ובנוגע ליום השבת – הנה נוסף לכך שבו עולים כל ששת ימי השבוע, הרי הוא היום האחרון של השבוע, וכיון שהסדר בקדושה הוא ש"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"3, יש שייכות מיוחדת בין יום השבת, יום האחרון בשבוע, ליום ראשון בשבוע.

ונמצא, שיום הש"ק זה שייך במיוחד ליום ההילולא של רבינו הזקן שחל ביום ראשון בשבוע, בקביעות שנה זו, שהיא כמו הקביעות בפעם הראשונה.

ב. והנה, אע"פ שהסדר דנעוץ תחלתן בסופן, שהו"ע ההתכללות, הוא רק בקדושה, משא"כ בעולם התוהו, ובענינים הנמשכים ממנו, שהם ענפין מתפרדין – הרי התכלית היא שהסדר של ההתכללות יהי' לא רק בקדושה, אלא שיומשך גם בעולם התוהו ובענינים שנשתלשלו ממנו.

ואע"פ שבתחילת הבריאה הי' סדר זה רק בעולם התיקון – הנה לאחרי ירידת הנשמה למטה, ובפרט לאחרי הירידה בזמן הגלות (ב' ירידות), שאז הירידה היא גדולה יותר (וכמבואר באגה"ק4 שבזמן הגלות

1) זח"ב סג, ב. פח, א.

2) ראה תו"א בראשית ט, ב ואילך. ועוד.

3) ספר יצירה פ"א מ"ז.

4) סכ"ה (קמ, א).