61

ניתוסף ענין היניקה מבחי' הפנים כו'), הרי כוונת הירידה היא בכדי לפעול את הסדר דקדושה גם בלעו"ז, שכן, בשביל שישאר המצב כמקודם, לא הי' צורך בענין הירידה, אלא כוונת הירידה היא – לשנות את הסדר (ויותר נכון: לשנות את הבלתי-סדר) של תוהו, שגם שם יהי' ענין ההתכללות דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן.

וזהו כללות ענין ירידת הנשמה למטה – בכדי לברר את נפש הבהמית שגם היא תתהפך לאהבה את ה', כמ"ש5 "ואהבת גו' בכל לבבך", "בשני יצריך"6, ועי"ז נעשה תוספת עלי' גם בנשמה.

ובפרטיות יותר בעבודת האדם – הו"ע מעלת בעלי תשובה על צדיקים, "דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי"7. וכמבואר במאמרי ראש השנה8, שדוקא כאשר "מן המיצר קראתי" אזי "ענני במרחב"9.

וזהו גם תוכן האגרת ד"נפש השפלה" שכתב רבינו הזקן קודם הסתלקותו10 – והרי כל הענינים חוזרים ונשנים בכל שנה, ובפרט בשנה זו שקביעותה בנוגע לימי השבוע ופרשת השבוע היא כמו בפעם הראשונה – שצריכה להיות העבודה לא רק בבחי' אמת, ש"אומר אל יברא"11, אלא גם במעמד ומצב של שקרים וחסדים, והיינו, שגם שם יומשך בחי' האמת, ועד לאמת לאמיתו, שזהו"ע המשכת הסדר דתיקון וקדושה בתוהו ולעו"ז.

ג. וזהו גם מה שמסופר בפרשת השבוע, שהקב"ה אמר למשה "ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך", "אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה"12:

לכאורה אינו מובן: מדוע הוצרך להיות החילוק בין משה לאהרן – שמשה קיבל מהקב"ה, אבל הוא בעצמו לא מסר את הדברים לפרעה, כי אם ע"י אהרן – למרות ש"שקולין כאחד"13?

ובפרט ע"פ המבואר בחסידות14 שלא זו בלבד ששקולין כאחד, אלא שלאמיתו של דבר ענינם אחד. וכן הוא ע"פ נגלה – ככל הענינים

5) ואתחנן ו, ה.

6) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

7) זח"א קכט, ב – הובא בתניא אגה"ת ספ"ח.

8) ראה ד"ה מן המיצר תרמ"ח, אעת"ר ותרע"ח.

9) תהלים קיח, ה.

10) ראה שיחת מוצאי ש"פ שמות, אור לכ"ד טבת ס"ד ואילך (לעיל ע' 17 ואילך). וש"נ.

11) ב"ר פ"ח, ה.

12) ז, א-ב.

13) פרש"י שם ו, כו.

14) ראה לקו"ש חט"ז ע' 67. וש"נ.