186

ויענך

וירעיבך ויאכילך את המן גו'1, ומדייק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו ד"ה זה2, דבכ"מ בתורה מדבר במעלת המן, וכאן אומר ויענך וירעיבך גו' שהוא לכאורה היפך המעלה. גם צריך להבין דאיתא בגמרא3 משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. וכתב הרשב"א4 דפירוש משה תיקן כו' יהושע תיקן כו'5 הוא שתיקנו להם מטבע הברכות, דהברכות עצמם הם מן התורה [כדאיתא בגמרא3, ואכלת ושבעת וברכת6 זו ברכת הזן כו' על הארץ זו ברכת הארץ]. ואיתא בלקו"ת7, דהטעם על שגם בברכת הארץ מזכירין ועל אכילת מזון ובחתימת הברכה חותמין על הארץ ועל המזון (אע"פ שבירכו כבר ברכת הזן), הוא, כי הנוסח והמטבע דברכת הזן הוא על המן, לחם מן השמים, ומזון שבברכת הארץ הוא לחם מן הארץ8. וצריך ביאור, דברכת הזן הוא על אכילה המשבעת (ואכלת ושבעת), דאכילה המשבעת היא (בעיקר) בלחם מן הארץ, ואעפ"כ, הברכה על המזון דלחם מן הארץ היא בברכת הארץ (שלא נאמר בה ואכלת ושבעת9), והנוסח דברכת הזן (דכתיב בה ואכלת ושבעת) הוא על המן דכתיב בי' ויענך וירעיבך10.

1) פרשתנו ח, ג.

2) דשנת תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'צג).

3) ברכות מח, ב.

4) הובא בב"י או"ח סקפ"ז (הובא בלקו"ת פרשתנו יד, סע"א ואילך).

5) וכ"ה בברכת בונה ירושלים שתקנו דוד ושלמה (ברכות שם), שהיא מן התורה, אלא שדוד ושלמה תיקנו המטבע (ב"י שם בשם הרשב"א).

6) פרשתנו ח, יו"ד.

7) פרשתנו יד, ריש ע"ב.

8) בפשטות, הברכה היא רק על הארץ "דמפקא מזון" (ברכות מט, א). אבל בלקו"ת שם; בסידור עם דא"ח (קט, א), דהזכרת מזון בברכת הארץ הוא ברכה על הלחם שמן הארץ. וחידוש גדול יותר בהמשך תרס"ו ע' שלד "וברכת הארץ תיקן יהושע כו' והברכה היא על הלחם שמן הארץ", דמלשון זה משמע שלא רק הזכרת המזון אלא הברכה היא על הלחם כו'.

9) וזה שהחיוב (מה"ת) דכל הברכות דברהמ"ז הוא דוקא כשאכל כדי שביעה, הוא לפי שכולם הם המשך אחד, ובברכת הזן כתיב ואכלת ושבעת.

10) ביומא עד, ב "מכאן (רעבון שנאמר כאן) רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין". ופשוט שסומא חייב בברהמ"ז. והדיוק שבפנים הוא שהנוסח דברכת הזן הוא דוקא על המן.