189

בההפלאה דאוא"ס שלמעלה מעולמות, הוא בא לידי אהבה רבה (בתשוקה וצמאון), יש מי שאוהב, וע"י הראי' דחכמה הוא בא ליראה, ביטול27. אלא שאעפ"כ גם דרגא זו דמן נק' בשם מאכל רעבון, כי הזיכוך שע"י אכילת המן הוא שהאדם האוכל את המן הוא בטל בתכלית, ועי"ז הוא נעשה (כמו) כלי לקבל חיות מאור שאינו בערכו. וע"ד הענין דלהחיותם ברעב28 דיוהכ"פ29, שהרעב דיוהכ"פ הוא בחינת תענוג עצמי הבלתי מורגש שלמעלה מאכילה ושתי' [וכידוע30 שהטעם דיוהכ"פ אסור באכילה ושתי' הוא לפי שביוהכ"פ הוא גילוי תענוג עצמי הבלתי מורגש], וענין להחיותם ברעב הוא שביוהכ"פ מקבלים חיות מתענוג זה31.

ד) ויש

לקשר זה עם מאמר הזהר32 ע"פ33 ראו כי ה' נתן לכם השבת, ר' חזקי' פתח שיר המעלות ממעמקים גו'34 דמעמקים (לשון רבים) הם עומקא דכולא ועומקא דבירא, וכתב אאמו"ר בעל ההילולא על הגליון של ספר הזהר שלו35 (שמשך כמה שנים הי' בשבי', ובזמן האחרון נפדו (ספר הזהר שלו עם עוד ספרים שלו) מהשבי' והגיעו לכאן), שהשייכות דפירוש זה בממעמקים לראו גו' השבת היא, כי עומקא דכולא ועומקא דבירא הם חכמה ובינה, שמהם נמשך השפע לכל ששה המדות דז"א (מבועין נפקין ונגדין לברכא כולא36). וענין זה שייך לראו כי ה' נתן לכם השבת, כי שבת הוא יומא שביעאה שהוא בינה37 (עומקא דבירא), שבה מלובש חכמה (עומקא דכולא), ומיני' מתברכין שיתא יומין38, ו"ק דז"א. וממשיך בעל ההילולא, דזהו מ"ש39 וקראת לשבת ענג, ענג הוא ר"ת עדן נהר גן40, עדן ונהר הם חכמה ובינה (עומקא דכולא

27) ראה סה"מ ה'תש"ח ע' 36. ובכ"מ.

28) לשון הכתוב – תהלים לג, יט.

29) ראה לקו"ת שה"ש יד, סע"ב "להחיותם ברעב שזהו ענין יוהכ"פ".

30) המשך תרס"ו ס"ע קה ואילך. ע' תקמב.

31) ראה המשך תער"ב שבהערה 23 "דאכילת המן מאכל של רעבון הוא כענין להחיותם ברעב, והיינו בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש, שזהו אמיתית ענין המן".

32) ח"ב סג, סע"א ואילך.

33) בשלח טז, כט.

34) תהלים קל, א.

35) נדפסו ב"לקוטי לוי יצחק – הערות לספר הזהר" (כרך ב) ס"ע עג ואילך.

36) לשון הזהר שם (סג, ב).

37) ראה בארוכה אוה"ת בשלח ע' תרטו ואילך. המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'פו ואילך.

38) זהר שם.

39) ישעי' נח, יג.

40) תקו"ז תיקון נה (פח, ב).