22

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. שני1 פעמים כתוב בפ' ואתחנן "הוי' הוא האלקים אין עוד": בפסוק "אתה הראת גו'"2, ובפסוק "וידעת גו'"3.

ולכאורה, החילוק שביניהם הוא רק – שבפסוק "אתה הראת" הוא בדרך סיפור, ובפסוק "וידעת" – בדרך ציווי4.

אבל באמת שונים הם גם בתוכן הענין5, שלכן שונים הם גם בלשון – לא רק בנוגע עבודת האדם, שבפסוק "וידעת" מוסיף תיבת "היום" (כי ידיעת האדם צריכה להיות אחרי הקדמת העבודה של "היום", כדלהלן) והתיבות "והשבות אל לבבך", כי אם גם בהתיבות המבארות את תוכן היחוד:

א) בפסוק "אתה הראת" – "כי הוי' הוא האלקים", ובפסוק "וידעת" (מוסיף) "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". ב) בפסוק "אתה הראת" – "אין עוד מלבדו", ובפסוק "וידעת" – "אין עוד" (בלי תיבת "מלבדו").

ב. כללות החילוק שבין ב' הכתובים:

הידיעה שב"אתה הראת" הוא – כפירוש הפשוט של "הראת" – גילוי בדרך מלמעלמ"ט6; במ"ת נמשך לכל ישראל מלמעלה בחי' הראי'

1) שיחה זו (עד סוס"ג) הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בהוספות ללקו"ש ח"ד ע' 1334 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ד, לה.

3) שם, לט.

4) ובציווי זה יש ב' ענינים: (א) "וידעת" – מצות ידיעת התורה, דכשם שיש מצוה בידיעת נגלה דתורה, כך יש מצוה לידע נסתר דתורה, ובנדו"ד – הידיעה ש"הוי' הוא האלקים", וכמ"ש אדה"ז בתניא (קו"א קנו, ב) "שידיעת המציאות מההשתלשלות היא ג"כ מצוה רמה ונשאה כו'". (ב) "והשבות אל לבבך" – עבודה בפועל.

וע"פ מ"ש אדה"ז בהלכות ת"ת (פ"ד ה"ב-ג) בביאור מעלת לימוד התורה, ש"מ"ע של תלמוד תורה מצד עצמה ("אף אם לא הי' מביא לידי מעשה") היא ג"כ גדולה משאר מצוות", "והואיל והוא מביא ג"כ לידי מעשה כל המצות כולן ("גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב. וש"נ)) .. לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן" – נמצא, שמצד הענין ד"השבות אל לבבך", הרי גם לימוד הענינים דהוי' הוא האלקים הוא לא רק גודל משאר מצוות, אלא גם שקול כנגד כל המצוות (מהנחה בלתי מוגה).

5) ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 26 ואילך. וש"נ.

6) וכמו שפירש רבנו (הזקן) נ"ע: "אתה" – דו, עצמות א"ס ב"ה, "הראת" – האָסט זיך באַוויזן, "לדעת" – אַז מען זאָל דיך וויסן (ד"ה וידבר אלקים תש"ד פ"ד (סה"מ תש"ד ע' 220)).