229

ובא בהתחלקות, שנכנס לאצטומכא דוקא, ובשיעור וקצבה כו'. משא"כ הכתר הוא מקיף לכל האצילות בשוה.

וזהו

ענין שרש התורה ומצוות. כי הנה מבואר במשנת חסידים דג"פ13 דנצח והוד דעתיק מתלבשים בי"ג חיוורתא דאריך אנפין, והם מתלבשים בתרי"ג ארחין (וממקום הפנוי14 שבין שער לשער), ומשם מקבלים או"א כו'. כי הנה בחי' אצילות, אע"פ שהוא אלקות, והוא מקור בלבד לבריאה, מ"מ, אחרי היותו שרש ומקור להסתעפות בע"ג ע"י ריבוי השתלשלות דאבי"ע, אינו בערך העצמי' כו', עד שאינו מקבל רק מבחי' שערות, בחי' חיצוני', כמשל השערה שבהחתך שערה לא יכאב לו, לפי שאינה מעצמי' המוח, כי ניקב המוח טריפה15, רק שיש לה בחי' יניקה בלבד כו', וכמו שנאמר במשה16 ואצלתי מן הרוח ונתתי על ע' הזקנים, שלהיות ע' הזקנים היו נמוכים הרבה במדריגה מבחי' משה, ונק' בחי' אצילות כו'. וזהו ענין המצוות, שהם בחי' רצון העליון, בחי' חיוורתא, והתורה היא בחי' חכמה, גילוי השערות כו'. וזהו ענין הטלית וציצית17, כי הטלית הוא מבחי' לובן העליון, שהם י"ג חיוורתא דאריך אנפין, ולכך הוא מצמר כבשים, כי ידוע בענין הכבשים18 שהכ"ף מורה על בחי' כתר, והשי"ן רומז לבחי' חג"ת דא"א, וב' הוא בחי' חו"ב, בחכמה19 יבנה בית כו', ובחי' כבש היינו בחי' ג' קוין בז"א שלמטה מאריך אנפין. וז"ש20 והכשבים הפריד יעקב כו'. וע"י הקרבנות הם מתעלים במקורם ושרשם, כי הקרבנות מפני ארי' ופני שור הוא מה שנופל בשבירה, שע"י הקרבן מתעלה במקורו, שם ס"ג שלפני השבירה, בחי' עקודים כו'. וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים21. אך להבין למה עשה בחי' תהו, בכדי שאחר כך יהי' בחי' עליות, לא יהא לא כו'. אך זהו ענין המצוות, גזירות המלך בלי טעם, שכך עלה ברצונו בלי שום טעם, והיינו בבחי' עצמית הכתר, ושם שרש הטלית, פריסא דמלכא22, בחי' לבוש ומקיף. אבל הציצית הם בחי' שערות, כי לכך הם ל"ב חוטין, כנגד בחי' הוי' אד'

13) במשנת חסידים דג' פרקים: כנראה הכוונה למס' אריך ספ"ד, וא"כ צ"ל דד' פרקים.

14) וממקום הפנוי: צע"ק.

15) חולין מב, א.

16) בהעלותך יא, יז.

17) ענין הטלית וציצית: בארוכה בלקו"ת ס"פ שלח. ובכ"מ.

18) בענין הכבשים: לקו"ת אמור לט, א.

19) משלי כד, ג.

20) ויצא ל, מ.

21) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

22) ראה זח"ב צז, ב. תו"א שמות נג, ד. אוה"ת שם ריש ע' פז. לקו"ת שמע"צ פט, ב.