בס"ד. ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ג

228

(הנחה בלתי מוגה)

לדוד

הוי' אורי וישעי וגו'1. ומבאר בזה כ"ק אדמו"ר הצ"צ ברשימותיו על תהלים2, שאורי היינו ע"י התורה שנאמר בה3 ותורה אור, וישעי היינו ע"י המצוות שהם לבושים, ונקראים בגדי ישע כו'4.

ב) ויש לבאר זה ע"פ מאמר של רבינו הזקן (שהשנה היא שנת המאה וחמשים להסתלקות-הילולא שלו), וז"ל5:

להבין

שרש ההפרש בין תורה למצוות6, יובן ע"ד הפסוק7 והחכמה מאין תמצא, שהחכמה בעצמה אינה קרוי' אין, אלא שמאין תמצא, וכמ"ש8 היש הוי' בקרבינו אם אין9, דמשמע שבחי' הוי' דחכמה אינו בחי' אין כו'. והענין, כי אין הוא בחי' עצמי' הכתר המרומם לבדו, ונקרא בלי מהות, ולכך נקרא אין. משא"כ החכמה היא בחי' גילוי, אלא שהיא גילוי האין, וזהו מאין תמצא, ר"ל מציאות האין שבא לידי גילוי, ולכך נקראת כח מ"ה10 הוא בחי' מהות כו'. משא"כ הכתר הוא בחי' אין, כנ"ל, להיותו בבחי' העלם, ועל כן נקרא כתר, שהוא מלשון כותרת, שהוא ענין מקיף, לפי שאינו בבחי' התחלקות, משא"כ האור פנימי בא בהתחלקות לפי ערך הכלי שהוא11. וכמשל חיות הנפש שבאיברי הגוף, שהיא מתצמצמת לפי מזג ותכונת האברים, השכל שורה במוח כו', משא"כ הלבוש הוא שוה ומשוה, שהרי יכולים לכסות הראש והרגל. וכך בחי' חכמה, להיותה באה בבחי' אור פנימי, באה בהתחלקות חח"ן כו', וע"כ התורה נקראת מזון12, כמו המזון עד"מ שנכנס בבחי' אור פנימי

229

ובא בהתחלקות, שנכנס לאצטומכא דוקא, ובשיעור וקצבה כו'. משא"כ הכתר הוא מקיף לכל האצילות בשוה.

וזהו

ענין שרש התורה ומצוות. כי הנה מבואר במשנת חסידים דג"פ13 דנצח והוד דעתיק מתלבשים בי"ג חיוורתא דאריך אנפין, והם מתלבשים בתרי"ג ארחין (וממקום הפנוי14 שבין שער לשער), ומשם מקבלים או"א כו'. כי הנה בחי' אצילות, אע"פ שהוא אלקות, והוא מקור בלבד לבריאה, מ"מ, אחרי היותו שרש ומקור להסתעפות בע"ג ע"י ריבוי השתלשלות דאבי"ע, אינו בערך העצמי' כו', עד שאינו מקבל רק מבחי' שערות, בחי' חיצוני', כמשל השערה שבהחתך שערה לא יכאב לו, לפי שאינה מעצמי' המוח, כי ניקב המוח טריפה15, רק שיש לה בחי' יניקה בלבד כו', וכמו שנאמר במשה16 ואצלתי מן הרוח ונתתי על ע' הזקנים, שלהיות ע' הזקנים היו נמוכים הרבה במדריגה מבחי' משה, ונק' בחי' אצילות כו'. וזהו ענין המצוות, שהם בחי' רצון העליון, בחי' חיוורתא, והתורה היא בחי' חכמה, גילוי השערות כו'. וזהו ענין הטלית וציצית17, כי הטלית הוא מבחי' לובן העליון, שהם י"ג חיוורתא דאריך אנפין, ולכך הוא מצמר כבשים, כי ידוע בענין הכבשים18 שהכ"ף מורה על בחי' כתר, והשי"ן רומז לבחי' חג"ת דא"א, וב' הוא בחי' חו"ב, בחכמה19 יבנה בית כו', ובחי' כבש היינו בחי' ג' קוין בז"א שלמטה מאריך אנפין. וז"ש20 והכשבים הפריד יעקב כו'. וע"י הקרבנות הם מתעלים במקורם ושרשם, כי הקרבנות מפני ארי' ופני שור הוא מה שנופל בשבירה, שע"י הקרבן מתעלה במקורו, שם ס"ג שלפני השבירה, בחי' עקודים כו'. וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים21. אך להבין למה עשה בחי' תהו, בכדי שאחר כך יהי' בחי' עליות, לא יהא לא כו'. אך זהו ענין המצוות, גזירות המלך בלי טעם, שכך עלה ברצונו בלי שום טעם, והיינו בבחי' עצמית הכתר, ושם שרש הטלית, פריסא דמלכא22, בחי' לבוש ומקיף. אבל הציצית הם בחי' שערות, כי לכך הם ל"ב חוטין, כנגד בחי' הוי' אד'

230

שבד' מוחין חב"ד והדעת מתחלק לחו"ג כו', שהוא בחי' גילוי השערות, להיות מקורות לחו"ב, שהם בחי' תורה. והוא ענין הכנף מין כנף23, כי גם השערות נמשכים מי"ג חיוורתא כו'.

וזהו

שפעמים משמע שהמצוות יותר גבוהים ונעלים מהתורה, לפי שבשרשן הם יותר נעלים, שהן מבחי' עצמית הכתר, אבל מ"מ, למטה התורה יותר נעלה, לפי שהוא בחי' גילוי הטעם שבמצוה. ועל כן נקראו המצוות אברין דמלכא, כי כמו האבר, שאף שהוא מבחי' חכמה, כי אופן העשי' שביד וההליכה שברגל הוא ע"י השכל, אבל מ"מ עיקר הפועל הוא הרצון כו'. וכך בחי' המצוות נמשכו למטה ע"י בחי' חכמה, שהוא בחי' גילוי טעמי המצוות, ומ"מ שרשן יותר נעלה וכו'. וזהו והחכמה24 תחי' בעלי'25, כי אף שנקרא הכתר בעלי' דחכמה, שהכתר הוא בחי' מקיף, מ"מ, החכמה תחי' אותם.

וזהו

אני26 הוי' אלקיכם27, הוי' הוא בחי' חכמה, ואלקים הוא בחי' בינה, שלעתיד יהי' הוי' בבחי' אלקים, לפי שיתגלה בחינה יותר גבוה וכו', ת' עלמין דכסופא, ד' מאות איש וכו'28, והי' הוי' לי לאלקים29. וזהו למען תזכרו ועשיתם אתם30, אתם כתיב31, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים27, הוא בחי' בינה, שנקרא מיצר ים32, מי מדד כו'33 (עכ"ל מאמר רבינו הזקן).

ג) ונמצא

שיש מעלה בתורה לגבי מצוות, שהרי על התורה נאמר החכמה תחי' גו', כנ"ל. ועוד זאת, שגם מעלת המצוות ששרשן נעלה יותר, הרי ענין זה גופא מתגלה ע"י התורה דוקא, וכמו שהתורה מלמדת כיצד לקיים את המצוות, וע"ד משנת"ל34 בנוגע לענין התשובה, שעם היותה למעלה מהתורה, מ"מ, גילוי כל ענין התשובה הוא ע"י התורה דוקא35, והתורה מלמדת כיצד צ"ל עשיית התשובה, שכל זה

231

הוא מצד מעלת התורה, וכמבואר גם בהמשך תרס"ו36 מעלת התורה על המצוות, ולכן הנה דוקא ע"י התורה יכולים להגיע לכל הענינים כו'.

ד) ומזה

מובן גם בנוגע לח"י אלול, יום הולדת דהבעש"ט ורבינו הזקן, ע"פ המבואר בשיחה הידועה37, שהבעש"ט הוא בחי' עתיק ורבינו הזקן הוא בחי' חכמה, והרי ידוע שפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק38, ובלשון כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע39: "היא היא תורת הבעש"ט", ומדייק "היא היא" (ב"פ), שזהו בבחי' שנה עליו הכתוב לעכב40.

וזהו

גם מה שתובעים אודות לימוד תורתם, ובאופן שהלימוד צריך להיות עד מיצוי הנפש41, ובפרט בשנה זו, כמדובר כמ"פ42 אודות ההוספה המיוחדת בלימוד בשו"ע והתניא (ופירושיהם), ועד"ז בנוגע לכללות הענין דהפצת המעיינות חוצה, שדרישה זו עומדת בתקפה מאז שנתגלה המענה של המשיח להבעש"ט43 שביאתו תהא לכשיפוצו מעיינותיך חוצה, מעיינותיך דייקא, שמעין הוא מקור המים, ואין מים אלא תורה44, ובאופן שיטבול במי הדעת45, טבילה דייקא, היינו, שהמים עולים ומכסים את ראשו (איבערן קאָפּ)46.

______  ______

1) תהלים כז, א.

2) יהל אור עה"פ ס"א-ג (ע' צו ואילך).

3) משלי ו, כג.

4) ישעי' סא, י.

5) נדפס (בתוספת איזה הערות ומ"מ מכ"ק אדמו"ר שליט"א – נעתקו לקמן) בקונטרס מאמרי חודש אלול שנה זו, ולאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ח ח"ב ע' תרחצ ואילך.

6) ההפרש בין תורה למצוות: עייג"כ תו"א ולקו"ת (כמסומן במפתח ענינים שם). תניא פכ"ג ובהערות הצ"צ שם.

7) איוב כח, יב.

8) בשלח יז, ז.

9) אם אין: ראה זח"ג קנח, ב. לקו"ת דברים נה, א.

10) ראה זח"ג (רע"מ) כח, א. לד, א.

11) הכלי שהוא: אולי צ"ל: הכלי שלו.

12) התורה נקראת מזון: ראה ג"כ תניא פ"ה.

13) במשנת חסידים דג' פרקים: כנראה הכוונה למס' אריך ספ"ד, וא"כ צ"ל דד' פרקים.

14) וממקום הפנוי: צע"ק.

15) חולין מב, א.

16) בהעלותך יא, יז.

17) ענין הטלית וציצית: בארוכה בלקו"ת ס"פ שלח. ובכ"מ.

18) בענין הכבשים: לקו"ת אמור לט, א.

19) משלי כד, ג.

20) ויצא ל, מ.

21) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

22) ראה זח"ב צז, ב. תו"א שמות נג, ד. אוה"ת שם ריש ע' פז. לקו"ת שמע"צ פט, ב.

23) שבת כז, ב.

24) קהלת ז, יב.

25) והחכמה תחי' בעלי': ראה ג"כ לקו"ת בהעלותך לד, ג. ואתחנן ט, ג.

26) וזהו אני: ראה בכ"ז תו"א ר"פ ויצא. לקו"ת שלח מט, א ואילך.

27) שלח טו, מא.

28) ת' עלמין .. איש: ראה תו"א וישלח כד, ג.

29) ויצא כח, כא.

30) שלח שם, מ.

31) ראה זח"ג קיג, א. לקו"ת שלח מה, ב. ובכ"מ.

32) פע"ח שער חג המצות פ"ז. וראה תו"א הוספות קג, ד.

33) ישעי' מ, יב.

34) שיחת ש"פ ראה מבה"ח אלול סי"ב ואילך (לעיל ע' 225 ואילך).

35) ראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'תח.

36) ע' קיח.

37) ראה סה"מ תרצ"ו ע' 141. תרצ"ז ע' 215. תרצ"ט ע' 322. סה"ש תש"ב ע' 19. תש"ה ע' 60.

38) רמ"ז לזח"ג רס, ב. רעו, ב. לקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ.

39) אגרות-קודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' רנט. וש"נ (הועתק ב"היום יום" בתחילתו).

40) לשון חז"ל – פסחים סא, סע"א. וש"נ. וראה בארוכה שיחת י"ט כסלו תש"כ ס"ד ואילך (תו"מ חכ"ז ע' 174 ואילך).

41) לשון חז"ל – ספרי ואתחנן ו, ה.

42) כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר, שיכולים לומר שכבר תבע זאת יותר ממאה פעמים!

43) אגה"ק של הבעש"ט – נדפסה (גם) בכש"ט הוצאת קה"ת בתחילתו. ובכ"מ.

44) ב"ק יז, א.

45) ע"פ לשון הרמב"ם סוף הל' מקוואות.

46) חסר הסיום (המו"ל).