243

בלתי מוגה

א. אודות פרשת נצבים כותב רבינו הזקן בלקוטי-תורה1: "הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה, ומרומז במלת היום, דקאי על ר"ה".

וידוע גם מה שסיפר רבינו הזקן ששמע מרבו המגיד בשם רבו הבעש"ט2 בפירוש "אתם נצבים היום", "דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמ"ש3 ויהי היום גו', ותרגם והוה יום דינא רבא, ואתם נצבים, קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין", והיינו, שלמרות שישנו ענין של דין, מ"מ, זוכים בדין.

וכדאיתא בטור4: "מנהגו של עולם אדם שיש לו דין כו', לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים כו' ואוכלין ושותין ושמחין בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".

ב. וצריך להבין: הרי ידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו כו', וא"כ, איך יכול להיות בטוח שיזכה בדין?

אך הענין הוא:

הפסוק "אתם נצבים היום" בא בהמשך למ"ש בסיום הפרשה שלפנ"ז: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה"5, אבל "היום הזה" – לאחרי שעברו ארבעים שנה (כפירוש רש"י "שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה") מ"היום הזה נהיית לעם"6, דקאי על מ"ת שאז קבלו בנ"י מלכותו של הקב"ה ואח"כ קבלו גזירותיו (כדאיתא במכילתא7) – אזי "נתן ה' לכם לב לדעת עינים לראות ואזנים לשמוע".

ובפרטיות הו"ע ג' המוחין חב"ד8: "לב לדעת" – ענין הדעת, "עינים לראות" – ענין החכמה, נקודת השכל, שהיא באופן של ראי', ו"אזנים לשמוע" – ענין הבינה, הבנה והשגה.

1) ריש פרשתנו (נצבים).

2) ראה כתר שם טוב בהוספות סמ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כה אלול).

3) איוב ב, א.

4) או"ח סוסתקפ"א – מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. יל"ש ואתחנן רמז תתכה.

5) תבוא כט, ג.

6) שם כז, ט.

7) יתרו כ, ג.

8) ראה גם אג"ק חכ"ד ע' שנו, ובהערות. לקו"ש חי"ד ע' 106. ועוד.