245

ועאכו"כ כאשר מבטלים את הענינים הבלתי-רצויים ע"י התשובה, והרי תשובה יכולה להיות "בשעתא חדא וברגעא חדא"18.

ובהקדמה – דלכאורה, כיון שבענין התשובה ישנם כו"כ פרטים, כמו החרטה על העבר, וידוי דברים וכו'19, א"כ, איך אפשר שכל זה יהי' בשעתא חדא וברגעא חדא?

אך הענין הוא – כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ת20 ש"מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד", ומציין מקור הדברים בנגלה דתורה: "כדאיתא בגמרא פ"ג דסנהדרין21 ובח"מ ססי' ל"ד לענין עדות", ששם מדובר אודות פסולי עדות, כמו משחק בקוביא וכיו"ב, ש"אימתי חזרתן, משישברו את פיספסיהן (פי' כלי השחוק) ויחזרו בהן חזרה גמורה כו'", שאז חוזר ונעשה כשר לעדות, אף שרק שבר את כליו, ועדיין לא היתה אצלו חרטה על העבר ולא וידוי דברים.

וענין זה – "עזיבת החטא בלבד .. שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה כו'" – אכן יכול להיות בשעתא חדא וברגעא חדא.

וכיון שכן, הרי מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם, הנה בשעתא חדא וברגעא חדא ה"ה מגיע למעמד ומצב שגם מצד מציאותו למטה ראוי הוא ללבוש לבנים ולהתעטף לבנים כו'.

ד. ועוד זאת – מצד ענינו של ראש-השנה:

דובר בארוכה אשתקד22 שהענין ד"תמליכוני עליכם" – שזהו עיקר ענינו של ר"ה, כמארז"ל23 "אמר הקב"ה .. אמרו לפני בראש השנה מלכיות .. כדי שתמליכוני עליכם" – הוא נעלה יותר באין-ערוך מענין התשובה, דכשם שבנוגע לקיום מצוות צריך להיות תחילה הענין ד"קבלו מלכותי" ואח"כ "קבלו גזירותי"7, כך גם בנוגע לענין התשובה, שתחילה צריכה להיות הידיעה אודות מציאותו של המלך ("תמליכוני עליכם"), ואח"כ יכולים לשוב אליו כו'.

ועפ"ז נתבאר הדיוק בלשון חז"ל24 "עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ", דאף שר"ה ויוהכ"פ נכללים ב"עשרה ימים" (שהרי בלעדם יש רק שבעה ימים), מ"מ, הלשון הוא "עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ",

18) זח"א קכט, סע"א.

19) ראה לקו"ש חי"ז ע' 197 ואילך. וש"נ.

20) פ"א.

21) כה, ב.

22) שיחת יום ב' דר"ה בתחלתה (תו"מ חל"ה ע' 14 ואילך). וש"נ.

23) ר"ה טז, סע"א. וש"נ.

24) שם יח, א. וש"נ.