256

– לקבוצת נשים המסייעות ל"תומכי תמימים" ול"בית-רבקה", בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. עומדים אנו ימים ספורים (יומיים-שלשה) לפני ראש-השנה, שהם עדיין בחודש אלול.

וידוע הביאור של רבינו הזקן1 – ששנה זו היא שנת המאה וחמישים להסתלקותו – בנוגע לענינו של חודש אלול:

ובהקדים – שהכל יודעים שחודש אלול הוא חודש הרחמים2, שבו נמצא הקב"ה בקירוב מיוחד לבנ"י, ומתייחס אליהם בדרך של ריצוי כו' ("נאָכגעבן אידן"), ומתכונן ליתן להם כתיבה וחתימה טובה לקראת השנה החדשה; וגם אצל בנ"י ישנו רגש של התעוררות ליהדות ולתומ"צ.

וכיון שכן – שואל רבינו הזקן – "למה הם ימות החול", היתכן שכל ימי חודש אלול (מלבד השבתות) הם ימי חול, שבהם מתעסקים בעובדין דחול?!

ב. ומבאר רבינו הזקן "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה וכו'":

יש שני דרכים כיצד פוגש הקיסר את עמו: דרך אחת – שהקיסר נמצא בארמון המלכות, ואנשי העם באים אליו ומבקשים ממנו למלא את רצונם כו'. ודרך שני' – שהקיסר נוסע ובא לפגוש את העם, ולא רק את המיוחסים, אלא הוא יוצא לשדה, ששם נמצאים "האָראַפּאַשניקעס"3, אלו שפרנסתם היא מתוך יגיעה יום-יומית.

וזהו החילוק – ממשיך רבינו הזקן – שבין ראש-השנה ויום-הכיפורים, ימים-טובים ושבתות, שאז נמצא הקב"ה בהיכלו, ולכן צריכים לצאת מהמעמד ומצב של חולין ("וואָכעדיקייט") כדי לבוא ולבקש מה שרוצים, וכן להודות לו על כל הדברים הטובים שנותן; ואילו בחודש אלול – לובש הקב"ה "בגדי חול", ויוצא ל"שדה", ושם יש לכל אחד אפשרות לגשת אליו ולבקש ממנו כל הדרוש לו ולמשפחתו.

1) לקו"ת פ' ראה לב, א ואילך.

2) ראה טואו"ח רסתקפ"א.

3) = פועלים קשי-יום.