6

(הנחה בלתי מוגה)

וכל

העם רואים את הקולות גו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק1, ופירש"י אין נוע אלא לשון זיע, והיינו שנזדעזעו ונרתעו מהקולות וברקים, וכמ"ש לפנ"ז2 ויהי קולות וברקים גו' ויחרד כל העם אשר במחנה. וצריך להבין3, מהו ענין הפחד והחרדה שהי' צריך להיות במתן תורה. ונקודת הענין בזה4, דהנה ידוע5 שההעדר הוא קודם להוי', ולפני כל הוי' צריך להיות תחילה העדר, ובפרט קודם הוי' חדשה לגמרי, שאז צריך להיות העדר וסילוק לגמרי. ועד"ז בנוגע למ"ת, שאז נעשו נש"י כמו הוי' חדשה, שזהו לפי שבמ"ת הי' בנש"י גילוי אור עצמי, דהיינו בחי' קו האמצעי, שמעלתו היא שמראשית המשכתו עד סוף סיומו הוא בשוה, ללא התחלקות, כידוע6, ולכן הוצרך להיות לפנ"ז ענין של העדר, ע"י שעבוד מצרים כו'. וזהו ג"כ ענין החרדה ע"י הקולות וברקים, שזהו כדי לעשות בהם ביטול היש7, שכל זה הו"ע ההעדר שקודם להוי' כו'.

ב) אך

צריך להבין מה שאומרים בנוגע לגילוי אור עצמי שבמ"ת שהוא בחי' קו האמצעי שאין בו התחלקות, דלכאורה, איך אפשר לומר שאין בו התחלקות, הרי יש בו בחי' אורות וכלים.

ויובן

בהקדים המבואר במק"א8 בענין ההתכללות שיש בקו האמצעי, שיש כמה אופנים בענין ההתכללות. יש התכללות שהמוחין פועלים בהמדות שיהיו כלולים זה מזה, כמו גבורה שבחסד או חסד שבגבורה, אך התכללות זו היא באופן שהפנימיות של המדה ההפכית היא תוקף המדה הכוללת, וכמו חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר9, דאף שזה שמייסרו הוא בחי' הגבורה, הנה באמת הרי זה תוקף

1) יתרו כ, טו.

2) שם יט, טז.

3) ראה גם רד"ה וכל העם העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'ב). ובכ"מ.

4) ראה סד"ה וכל העם הנ"ל (שם ע' א'ט).

5) שם ע' א'ז. וראה גם ד"ה וכל העם רואים תשד"מ.

6) ראה סה"מ תרע"ח ע' כד ואילך. ובכ"מ.

7) ראה תו"א יתרו עד, ג.

8) בעת הסעודות, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהכוונה לד"ה ואלה שמות פר"ת (סה"מ פר"ת ע' רכו ואילך).

9) משלי יג, כד.