בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ג

66

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' גו' מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה1. וידוע הדיוק בזה2, מהו אומרו מלחם הארץ, הרי כבר נאמר לפנ"ז3 בבואכם אל הארץ. גם צריך להבין אומרו באכלכם גו' תרימו גו', שמשמעות לשון הכתוב היא שנתינת התרומה היא בעת האכילה, והיינו, שתחילה היא האכילה ואח"כ נתינת התרומה, הרי ע"פ דין4 קודמת החלה להנטל קודם האכילה5, וכיון שאעפ"כ נאמר באכלכם גו' תרימו, מובן, שיש לקיים גם משמעות הכתוב שהאכילה קודמת לתרומה, כפי שהענין הוא בעבודת האדם.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה משנ"ת במאמרים הקודמים6 בענין לחם מן הארץ ולחם מן השמים7, דהנה8, לחם מן הארץ הו"ע יחודא תתאה, שזהו כללות ענין עבודת הבירורים בכל ל"ט המלאכות דסידורא דפת, החורש והזורע וכו'9. ועז"נ והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', היינו, שלא מספיקה העבודה דיחו"ת (לחם הארץ), אלא לאח"ז צריך להעלותה (תרימו גו') שתתחבר ותתקשר לבחי' יחודא עילאה, שזהו ענין הרמת חלה ונתינתה לכהן. דהנה10, ידוע ביאור אדמו"ר הזקן11 בענין אכילת הכהנים, שעל ידה מתכפרים הבעלים12, שאכילת הכהנים (אכילת אדם) היא למעלה מאכילת מזבח, כי, אכילת מזבח, ארי' דאכיל קורבנין13, הוא כללות ענין בירור הניצוצות, בחי'

67

יחו"ת, ואכילת הכהנים מהקרבן גורם וממשיך אכילת אדם העליון, שזהו כענין לחם מן השמים, שהו"ע יחו"ע, ולכן, החלה שנתרמת מלחם הארץ וניתנת לאכילת כהן שעל ידה ממשיך אכילת אדם העליון, הרי זה עלי' מבחי' יחו"ת להתכלל ביחו"ע (וכידוע גם מ"ש בקונטרס עץ החיים14, שצריך להיות החיבור דיחו"ת עם יחו"ע). ובפרטיות יותר, הנה הרמת החלה הו"ע העלאה מלמטה למעלה, העלאת מ"נ, ואכילת הכהן (שעל ידה נעשית אכילת אדם העליון, והיינו, שיומשך השפע מעצמות אור א"ס ב"ה לתוך האדם דלעילא, ואזי ממילא יומשך השפע למטה בבי"ע) הו"ע המשכה מלמעלה למטה, המשכת מ"ד, שזהו סדר העבודה, שע"י ההעלאה מלמטה למעלה, נעשית גם ההמשכה מלמעלה למטה.

ג) והענין

בזה, דהנה, מצות חלה היא א' מג' המצוות שניתנו לאשה, נדה חלה והדלקת הנר, והיינו, לפי שחוה קלקלה וגרמה מיתה לאדה"ר שהי' דמו של עולם, חלתו של עולם ונרו של עולם, והתיקון לזה הוא ע"י ג' מצוות אלו שניתנו לאשה15. וביאור הענין, דהנה, מצות נדה שהיא בדם, הו"ע עבודת הבירורים, שהרי הדם מתהווה מהמאכל שמתברר, שהפסולת יוצא לחוץ, ומהמובחר נעשה דם, ומובחר הדם מתברר ונעשה ממנו הולד, כמארז"ל16 אשה מזרעת אודם שממנו בשר כו', וגם אח"כ בימי היניקה הנה דם נעכר ונעשה חלב17 [ודוגמתו ביצי"מ ומ"ת18, שביצי"מ כתיב19 בדמייך חיי, דהיינו, כמו הדם שנעשה מבירור המאכל לאחרי יציאת הפסולת לחוץ, שזהו הרע שנשאר במצרים כו', וענין מ"ת שאז פסקה זוהמתן20, הוא כמו דם נעכר ונעשה חלב], ועי"ז נעשה התיקון דבחי' נפש21, שזהו שאמרו22 רביעית דם (שחיי האדם תלויין בה) נתתי בכם כו', כי הדם הוא הנפש23. וע"י מצות חלה נעשה התיקון דבחי' הרוח, שזהו שאמרו24 שאדה"ר חלה טהורה לעולם הי', דכתיב25 וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, עפר משובח מן

68

האדמה מתחת המזבח, דכתיב26 מזבח אדמה גו', שזהו העפר אשר יהי' בקרקע המשכן27, והו"ע הרוח טהרה שניתן בו, כמ"ש28 רוח האדם היא העולה למעלה21. וע"י מצות הדלקת הנר נעשה התיקון דבחי' נשמה21, שזהו שאמרו22 נשמה שנתתי בכם קרוי' נר כו', שנאמר29 נר הוי' נשמת אדם, נשמה דייקא. וענין ג' מצוות אלו שכנגד נפש רוח נשמה הוא ע"ד ג' הבחי' בתשובה שבפסוק30 סור מרע ועשה טוב בקש שלום גו', מצות נדה הו"ע סור מרע, מצות חלה הו"ע עשה טוב, ובקש שלום דקאי על לימוד התורה הו"ע הדלקת הנר, כי נר מצוה ותורה אור31.

והנה

גם במצות חלה גופא יש דוגמת ג' ענינים אלו. דהנה אמרו רז"ל32 כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקב"ה לאדה"ר, דכתיב33 ואד יעלה מן הארץ והשקה, ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר וגו'. וכל זה הוא בנוגע לבריאת גופו של אדה"ר בלבד, שבתחילת בריאתו הי' גולם, כמ"ש34 גלמי ראו עיניך, ואח"כ כתיב33 ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי', והרי גם ענין זה קשור עם מצות חלה, כי, האדם לנפש חי' ר"ת חלה למפרע35. ובפרטיות יותר יש בזה ג' ענינים. ענין הא' הוא עירוב הקמח במים (מקשקשת עיסתה במים), שדוגמתו הוא היחוד דעפר ומים, יחוד זו"נ, שעי"ז נולד גופו של אדה"ר. וע"פ המבואר במק"א36 בענין בריאת אדה"ר מעפר ביהמ"ק (כנ"ל), שלא נברא אפילו מעפר ביהמ"ק התחתון, כי אם מעפר ביהמ"ק העליון, הנה יחוד העפר ומים הו"ע יחוד זו"נ דאצילות, שעי"ז נעשה לידת כללות ג' עולמות בי"ע. וענין הב' הוא הגבהת החלה, שהו"ע ההעלאה מבי"ע להיות ביטול היש, עליית הכלים. וענין הג' הוא מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים גו', שנשמה זו נמשכת מבחי' או"א וע"ק, והמשכה זו באה לאחרי הגבהת החלה שהו"ע העלאת הכלים, והיינו, שע"י העלאת הכלים נמשך בחי' האור שלמעלה מבחי' כלים. וזהו גם ג' הענינים שבמצות חלה כפשוטה. הא', באכלכם מלחם

69

הארץ, שהו"ע עבודת הבירורים בעניני העולם שהם דברים המותרים (ולא בג' קליפות הטמאות), שעיקרה הו"ע סור מרע. הב', תרימו תרומה לה', הרמת החלה, שהו"ע עשה טוב. והג' הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה שנעשית לאחרי הרמת החלה מלמטה למעלה, ע"י אכילת הכהן, ע"ד ההמשכה שע"י לימוד התורה, שהו"ע בקש שלום.

ד) וביאור

הענין, דהנה אמרו רז"ל37 אם אין קמח אין תורה, והיינו38, שלימוד התורה אינו שולל את ההתעסקות גם בענינים הגשמיים שבעולם (קמח), וכדברי ר' ישמעאל39 מה ת"ל ואספת דגנך40, לפי שנאמר41 לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, ת"ל ואספת דגנך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ, וכפי שמסיק בגמרא, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן. אמנם, ההתעסקות בעניני העולם (קמח) צריכה להיות לאחרי הקדמת התפלה שענינה הוא בקשת צרכיו, שעי"ז נעשית העלאת כל עניני העולם (בדוגמת ההעלאה שע"י הרמת החלה), ואח"כ נעשית ההמשכה מלמעלה למטה ע"י לימוד התורה.

והענין

בזה, דהנה ידוע שהחילוק בין תפלה לתורה הוא, שתפלה היא העלאה מלמטה למעלה, ותורה היא המשכה מלמעלה למטה. דהנה42, עיקר ענין התפלה הוא להיות בבחי' התפעלות והתלהבות הנפש לעלות אל ה' ולדבקה בו, ובשביל זה הוא כל ענין ההתבוננות וההשגה באלקות, כדי שעי"ז יהי' הרצוא לאלקות, והיינו, דעם היות שההשגה לעצמה היא בבחי' גילוי אור בנפשו באופן של התיישבות, ופועלת קורת רוח כו', מ"מ, תכלית הכוונה בזה היא שעי"ז יהי' הרצוא לאלקות בהתלהבות רשפי אש התשוקה והצמאון כו'. ולכן העיקר בההתבוננות הוא העמקת הדעת דוקא, כמ"ש וידעת היום43, דע את אלקי אביך44, והיינו, שיקשר דעתו בחוזק בהענין עד שיהי' נרגש אצלו הענין, ואז דוקא יתעורר בלבו, וכידוע שבהשגה בלבד לא תהי' התעוררות הלב, כי אם בבחי' הדעת דוקא, שזהו ההרגש, והעיקר הוא לא רק הרגש השכל וההשגה, אלא הרגש הענין האלקי שבזה, שעי"ז הרי הוא מתפעל באהבה ורצוא כו'. ובפרטיות יותר, הנה התחלת ענין התפלה היא בפסוקי דזמרה

70

(לאחרי הקדמת ההודאה והקבלת עול שבאמירת מודה אני כו' והודו לה' גו'), שהו"ע התפעלות המדות מההתבוננות דבריאה יש מאין, והתפעלות המדות בזה היא יותר מן ההשגה45, והעיקר הוא מההפלאה שבענין ההתהוות, שהרי עצם הענין דהתהוות יש מאין שישנו רק בחיק הבורא הוא למעלה מהשגה, והעיקר בזה היא ההפלאה כו' (וגם ההתבוננות בענין מה רבו מעשיך ה' ומה גדלו מעשיך ה', שזהו באופן של השגה ממש, הרי ההשגה עצמה היא באופן שככל שתגדל מעלת ההשגה, יודע הוא שישנם ענינים נעלים יותר שלמעלה מהשגתו). וכן הביטול דנה"ב שנעשה בפסוקי דזמרה, לזמר עריצים46, הוא בבחי' חקיקה מבחוץ47, שהיא בבחי' העתקה בלבד, שמתעלה בדרגא עליונה יותר, ומשום זה אינו שייך כ"כ להחומריות כו'. ואח"כ בברכת ק"ש וק"ש הו"ע ההתבוננות וההשגה באלקות בהוי' אחד ובשכמל"ו, שהעיקר בזה היא ההשגה במוחין, ומ"מ, הכוונה גם בזה היא שתהי' התעוררות הלב, כמ"ש48 ואהבת גו' בכל לבבך גו', ועד לאהבה שהיא בבחי' בכל מאדך. וכיון שכל ענין התפלה הוא העלאה מלמטה למעלה, הרי זה צריך להיות בסדר והדרגה דוקא, שזהו שהתפלה נקראת סולם49, שתחילה היא העלי' במדריגות התחתונות, ואח"כ עולה במדריגות הסולם ומגיע למדריגה עליונה באלקות, ואי אפשר שתהי' העלי' בדרך דילוג כו'. אך לאחרי העלי' בסדר והדרגה כו', הנה בשמו"ע בי"ב ברכות האמצעיות שאדם שואל צרכיו בהם, נעשית ההמשכה שע"י ההעלאה.

אך

עיקר ענין ההמשכה מלמעלה אינו מה שהאדם ממשיך ע"י עבודתו, כמו ההמשכה בשמו"ע שהיא ע"י ההעלאה, אלא מה שניתן מלמעלה להמשיך גילוי אלקות ע"י התורה, שאין זה ע"י העלאת מ"ן, כי אם, שמצד חפץ ורצון העצמות הרי הוא נמשך ונתלבש ומתעצם בבחי' החכמה שבתורה, אבל באופן שגם החכמה אינה בגדר בחי' כלי לעצמות א"ס, שהרי לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ולכן גם ההתלבשות בחכמה אינה בבחי' תפיסא בכלי ממש, והיינו, שאין זה שהכלי תופס את האור ומביא אותו להיות כמהותו, כמו בכל אור וכלי שהכלי עושה ציור ותמונה בהאור להיות כמהות הכלי, כי אם, שהאור עצמו עושה את

71

עצמו בבחי' חכמה, ובאמת הרי זה בחי' אור בלא כלי (כידוע50 שבחכמה גם הכלי נקרא חיוהי), רק שהאור נמדד בעצמו באופן כזה להיות בבחי' ומדריגת חכמה והשגה. וזהו הטעם שכל דבר שמצד סדר ההשתלשלות דכלים אינו נוגע באור התורה, וכמו שבתורה אין שום אחיזה כלל לענין בלתי רצוי, כמארז"ל51 שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, וכן אמרו רז"ל52 אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו', וכדיוק רבינו הזקן53, שאפילו תהי' נפשו מטומטמת וקשה כאבן, הנה התורה יכולה שתמחהו, והיינו שמצד העצמות המלובש בחכמה שבתורה, מתבטלים לגמרי כל הענינים הבלתי רצויים, כהמס דונג מפני אש54. וכל זה הוא לפי שהתורה היא בבחי' המשכה מלמעלה למטה, שעל ידה נמשך עצמות א"ס בכל מקום עד למטה מטה. וזהו גם כללות הענין דלחם מן השמים55, וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן56 בענין המן, שגם בירידתו למטה הרי הוא מהות טלא דבדולחא כו'57, ולכן נמשך וירד (לא רק לצדיקים, אלא) גם לרשעים58, ובאופן שגם אצלם הרי זה נעשה דם ובשר כבשרם כו'59.

ה) והנה

כיון שהתורה היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, לכן גדלה מעלתה על התפלה שהיא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע. וזהו גם שהתורה נקראת חיי עולם60, שמורה על הנצחיות והעדר ההגבלה, להיותה בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, משא"כ תפלה, להיותה בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, יש בה שינויים לפי אופן עבודת האדם, ולכן נקראת חיי שעה60 (כולל גם הפירוש דשעה מלשון הפנה, אַ קער61). אך מ"מ אמרו חז"ל אם אין קמח אין תורה, ומי שאין תורתו אומנתו צריך להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה60, והיינו, שאינו יכול להסתפק בלימוד התורה, אלא חייב גם בתפלה. וטעם הדבר, לפי שיש מעלה גם בתפלה, שיש בה המשכת העצמות בגילוי לרפא חולים ולברך השנים62, ובזה גדלה מעלתה על התורה, שעם היותה בלי גבול, הרי הבל"ג שבתורה

72

אינו בגילוי אצל האדם הלומד (מלבד מי שתורתו אומנתו, כמו רשב"י, שאצלו ישנם ב' המעלות בתורה גופא), וכדי שיהי' התגלות הבל"ג אצל האדם הלומד, הרי זה ע"י התפלה דוקא, ויתירה מזה, שע"י התפלה מתגלה אצל האדם גם הבל"ג שבתורה63, והיינו, שהתפלה פועלת עילוי גם בלימוד התורה, וכידוע64 שיש עילוי בלימוד התורה שלאחרי התפלה לגבי לימוד התורה שקודם התפלה, כמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי65.

ו) וזהו

בבואכם אל הארץ וגו' והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', והיינו, שסדר הביאה אל הארץ, שנקרא שמה ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה66, הוא, שתחילה ישנו הענין דבאכלכם מלחם הארץ, ע"י העבודה דחרישה וזריעה כו', שזהו כללות ענין עבודת הבירורים להוציא הפסולת לחוץ כו' (ע"ד ענין מצות נדה שהיא בדם, כנ"ל ס"ג), ובנפש האדם הו"ע העבודה באופן דאתכפיא כו'. ואח"כ צ"ל תרימו תרומה לה', שהו"ע ההעלאה לבחי' יחו"ע, וזהו ענין עבודת התפלה שעל ידה נעשית ההעלאה לבחי' יחו"ע. ואח"כ היא אכילת הכהן, שהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו"ע התורה67.

______  ______

1) פרשתנו טו, יט-כא.

2) ראה רד"ה והי' באכלכם מלחם הארץ תר"ן (סה"מ תר"ן ס"ע שסח).

3) שם, יח.

4) ראה רמב"ם הל' ביכורים פ"ח ה"ב ואילך. שו"ע יו"ד סשכ"ז ואילך.

5) כקושיית הרמ"ז לזח"ג ערב, ב – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תקלח.

6) לע"ע לא הגיעו לידינו מאמרים אלו (המו"ל).

7) ראה גם ד"ה זה תשכ"ב (סה"מ תשכ"ב ע' רצב ואילך).

8) בהבא לקמן – ראה ד"ה זה באוה"ת פרשתנו ס"ע תקלד ואילך. תשל"ג (סה"מ תשל"ג ע' 431 ואילך).

9) שבת עד, ב.

10) ראה גם סד"ה ראשית עריסותיכם תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ס"ע רמט ואילך).

11) בד"ה כי הוא יברך הזבח תקס"ה (מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ס"ע קסב ואילך). וראה גם לקו"ת צו ז, ד. סהמ"צ להצ"צ מצות אכילת קדשי קדשים (דרמ"צ צ, ב ואילך).

12) פסחים נט, ב. יבמות צ, א. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"א.

13) ראה זהר ח"א ו, ב. ח"ב רעח, א. ח"ג יז, א. ועוד.

14) פ"ז-ח.

15) ראה שבת לא, סע"ב ואילך ובפרש"י. ירושלמי שם פ"ב ה"ו. ב"ר פי"ד, א. תנחומא ר"פ נח.

16) נדה לא, א.

17) שם ט, א. וראה תו"א וארא נה, ג ואילך. תורת חיים שם צז, א ואילך (סו, ד ואילך).

18) ראה גם לקו"ת במדבר יז, ד. יט, א. סהמ"צ להצ"צ כה, ב.

19) יחזקאל טז, ו.

20) שבת קמו, א. זח"א נב, ב.

21) ראה חדא"ג מהרש"א לשבת שם רע"א ואילך.

22) שבת שם ובפרש"י.

23) פ' ראה יב, כג.

24) ירושלמי שם ובקה"ע.

25) בראשית ב, ז.

26) יתרו כ, כא.

27) ראה כלי יקר נשא ה, יז.

28) קהלת ג, כא (בשינוי).

29) משלי כ, כז.

30) תהלים לד, טו. וראה לקו"ת בלק עג, ב ואילך.

31) משלי ו, כג.

32) ב"ר ותנחומא שם.

33) בראשית ב, ו-ז.

34) תהלים קלט, טז. סנהדרין לח, א. וראה תו"א בראשית ג, ד ואילך.

35) מת"כ לב"ר שם. בעל הטורים עה"פ. מאמר מאה קשיטה להרמ"ע מפאנו סימן מה.

36) זח"ג פג, סע"א. ספר הדרת מלך סי' קסו – הובא באוה"ת שם ע' תקלה.

37) אבות פ"ג מי"ז.

38) ראה גם ד"ה ראשית עריסותיכם תרכ"ז. תרכ"ט. תר"ן. תשכ"ח. תשכ"ט.

39) ברכות לה, ב.

40) עקב יא, יד.

41) יהושע א, ח.

42) בהבא לקמן – ראה ד"ה נר חנוכה העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' תשפה ואילך).

43) ואתחנן ד, לט.

44) דברי הימים-א כח, ט.

45) ראה גם המשך תער"ב ח"א ס"ע תריט ואילך.

46) ע"פ ישעי' כה, א.

47) ראה לקו"ת בחוקותי מז, ד.

48) ואתחנן ו, ה.

49) ויצא כח, יב. זהר ח"א רסו, ריש ע"ב. ח"ג שו, ריש ע"ב. תקו"ז תמ"ה (פג, א).

50) ראה לקו"ת מטות פז, סע"ד.

51) ברכות כב, א.

52) סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.

53) לקו"ת האזינו עה, ד.

54) תהלים סח, ג. וראה תניא פי"ט.

55) בשלח טז, ד.

56) תו"א ויקהל פט, א-ב.

57) ראה זהר ח"א רכה, ב. ח"ב קלו, ב. ח"ג מט, א. קכח, ב.

58) ראה יומא עה, א.

59) ראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1035 ואילך.

60) שבת י, א. לג, ב.

61) ראה סה"מ תרצ"ג ס"ע תקמא. וש"נ.

62) ראה תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנה, א).

63) ראה עד"ז ד"ה א"ר אחא יפה שיחתן תשמ"ז.

64) ראה לקו"ת ברכה צו, ב.

65) ברכות ה, ב.

66) ב"ר פ"ה, ח.

67) חסר הסיום (המו"ל).