73

בלתי מוגה

א. בנוגע לענין המרגלים שקורין בפרשת השבוע – הרי זה ככל עניני התורה, מלשון הוראה1, שהיא נצחית2, וכל הוראותי' נצחיים הם, שלכן, גם מפרשת המרגלים יש לימוד והוראה בעבודת כל אחד ואחת מישראל3.

ובהקדמה – שבתורה גופא יש ענינים כלליים וענינים פרטיים, כפי שמצינו בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שא' מהם הוא "כלל ופרט"4, ועד"ז במצוות, שבכל מצוה יש כללות המצוה וישנם פרטי הענינים שבמצוה, ובלשון חז"ל5: "כללותיהן ופרטותיהן".

ועד שישנו ענין בתורה שהוא למעלה מהתחלקות דכלל ופרט, שזהו"ע הבלי-גבול שבתורה, והיינו, שגם כפי שהתורה באה למטה ונתלבשה בדברים גשמיים הרי זה למעלה מהתחלקות כו'.

וכפי שמצינו בתוספתא6 לענין "השואל שלא כענין", ש"כל התורה ענין אחד". וכמשנ"ת פעם7 אודות הפתגם8 שכל התורה כולה – מהאות ב' דתיבת "בראשית" שבהתחלת התורה עד האות ל' דתיבת "ישראל" שבסוף התורה – היא תיבה אחת.

וזהו גם מה שמצינו בלימוד התורה ש"כל העוסק בתורת כו' כאילו כו'"9, והיינו, שאין זה כמו במצוות, שהמצוות שתלויים בזמן הנה שלא בזמנם אינם מצוה כלל, משא"כ בתורה, הנה בכל זמן יש מצוה לעסוק בדברי תורה, גם בענין שאינו שייך לזמן זה, והיינו, לפי שהתורה היא למעלה מהתחלקות דזמן ומקום כו'10.

וכהלשון המובא בדרושי חסידות11, שגם כאשר עוסק בחג הפסח

1) ראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). זח"ג נג, ב. ועוד.

2) תניא רפי"ז. ובכ"מ.

3) ראה גם לקו"ש חי"ג ע' 39 ואילך.

4) תו"כ ר"פ ויקרא.

5) ראה חגיגה ו, סע"א ואילך. וש"נ. תו"כ ופרש"י ר"פ בהר.

6) סנהדרין ספ"ז. וראה צפע"נ מהד"ת כח, ב. מד, ב. שו"ת צפע"נ (דווינסק) ח"ב סל"ב. מפענח צפונות פ"ג. וראה גם לקו"ש חי"ז ע' 415 ובהערה 51. וש"נ.

7) תו"מ חכ"ו ע' 113 ואילך.

8) תו"מ – רשימת היומן ע' תג. וש"נ.

9) מנחות בסופה.

10) ראה לקו"ת במדבר יג, א-ב. ובכ"מ.

11) ראה סה"מ תרל"ח ס"ע שלד. וש"נ.