98

וענין זה נעשה בשלש דרכים, בכסף בשטר ובביאה, כמבואר פרטי הדברים בזה בהמשך דברי המשנה והגמרא.

וכללות החילוק בין ג' הדרכים שעל ידם נקנית האשה לבעלה:

כסף: כאשר האיש נותן לאשה כסף או שוה כסף – הרי אינו נותן חלק מגופו, כי אם דבר חיצוני בלבד, אבל, דבר חיצוני זה צריך להיות בעל חשיבות – "בפרוטה ובשוה פרוטה"5, שבזה יכולה לקנות חיי נפשה6, משא"כ פחות משוה פרוטה שאינו דבר חשוב להיות קשור עם חיות הנפש.

שטר: גם כאשר השטר כשלעצמו אינו שוה פרוטה7, מ"מ, כאשר הבעל כותב על השטר הרי את מקודשת לי, והאשה מקבלת את השטר ברצונה (שהרי קידושין צ"ל ברצון האשה8), הרי היא מקודשת.

וביאה – היא השייכות הפנימית בין האיש לאשה, ועי"ז נעשית תכלית ענין הקידושין – "פרו ורבו ומלאו את הארץ"9 (כדאיתא בראשונים10 שמטעם זה אין מברכים על מצות קידושין ("אקב"ו לקדש את האשה"), כיון שקיום המצוה נעשה בלידת הבנים).

ג. ויש לבאר תוכן כללות ענין הקידושין וחלותם ע"י שלש דרכים הנ"ל – ברוחניות הענינים.

ובהקדמה – שכשם שעניני התורה ישנם בעולם למטה כפי ששייכים לגוף גשמי, כמו כן ישנם עניני התורה כפי שהם למעלה.

דהנה, קודם שירדה התורה למטה היתה כבר התורה למעלה, ועד שהמלאכים ביקשו שהתורה תנתן להם, "תנה הודך על השמים"11 (כדאיתא בגמרא במסכת שבת12).

ולכאורה אינו מובן: כיון שאצל מלאכים לא שייכים עניני התורה כפי שהם בעולם למטה, כמו הענין דקידושי איש ואשה שאינו שייך כלל אצל מלאכים – א"כ מה היתה בקשתם שהתורה תנתן להם?

ועכצ"ל, שהמלאכים ביקשו לקבל וללמוד את התורה כפי שהיא ברוחניות13, שכן, עניני התורה ישנם גם ברוחניות, ותורה כזו – כמו שהיא ברוחניות הענינים – יכולים גם המלאכים ללמדה.

5) דעת ב"ה – במשנה שם.

6) ראה תניא פל"ז (מח, סע"ב).

7) קידושין ט, א.

8) שם ב, ב. רמב"ם הל' אישות רפ"ד.

9) בראשית א, כח.

10) ראה רא"ש כתובות פ"א סי"ב.

11) תהלים ח, ב.

12) פח, ב.

13) ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 31, ובהנסמן שם.