109

בלתי מוגה

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם בהתוועדות של שמח"ת1, שברכת שהחיינו שמברכים בשמח"ת היא (לא רק על היו"ט, כמו בכל יו"ט, אלא) גם על התורה.

ולכאורה אינו מובן2: הרי ברכת שהחיינו היא רק על דבר המתחדש ובא מזמן לזמן3, ואילו ענין התורה – מאז שניתנה לפני אלפי שנה, הרי היא ענין תמידי, שהרי ישנו ציווי4 "והגית בו יומם ולילה" (גם אם אצלו הי' הפסק למשך זמן בלימוד התורה), ומה נתחדש בשמח"ת, שבגלל זה מברכים שהחיינו על התורה?

אך הענין הוא – שהחידוש הוא בענין השמחה שיהודי שמח בתורה (נוסף על השמחה של התורה עצמה, כידוע5 שהשמחה דשמח"ת היא שמחה כפולה: השמחה של התורה עצמה, והשמחה של בנ"י ששמחים בתורה), שמחה מחודשת, שנמשכת עד לריקוד ברגלים.

ושמחה זו נותנת לו כח על כל השנה כולה להוסיף עוד יותר בלימוד התורה (שהרי התורה היא "ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים"6), ובכללות ההנהגה ע"פ התורה. והיינו, שלאחרי כללות העבודה דחודש אלול, ר"ה עשי"ת ויוהכ"פ, ד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות וחג הסוכות – הנה בבוא שמח"ת, וכתוצאה מהשמחה, מקבל יהודי החלטה חזקה ותקיפה שבמשך כל השנה כולה (לא רק בימי המועדים, אלא גם בימות החול), תהי' הנהגתו ע"פ תורה, ועד שכל מציאותו תהי' חדורה בתורה.

ועוד זאת – ששמחה זו נעשית מקור לשמחה של כל השנה כולה, הן שמחת המועדים והן כל עניני שמחה שע"פ תורה, הן בכמות והן באיכות, עד לשמח"ת דשנה הבאה.

1) שיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות) תש"ט סוס"א (סה"ש תש"ט ע' 281). וש"נ. וראה גם שיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות) תשח"י בתחלתה (תו"מ חכ"א ע' 86). וש"נ.

2) ראה גם תו"מ שם. וש"נ.

3) ראה אנציק' תלמודית (כרך ד) ערך ברכת הזמן (ע' תלב ואילך). וש"נ.

4) יהושע א, ח.

5) ראה גם שיחת יום שמח"ת תשי"ב בתחלתה (תו"מ ח"ד ע' 88). לקו"ש חי"ד ע' 168. וש"נ. שיחת יום שמע"צ תש"ג ס"ו (סה"ש תש"ג ע' 3). הובא ונת' בשיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות) דאשתקד בתחלתה (תו"מ חל"ה ע' 121 ואילך).

6) איוב יא, ט.