12

וכאמור, ההתחלה בזה היא – "הנני מביא אותם מארץ צפון", שמשם תתחיל הגאולה, ואח"כ תומשך לכל ישראל, בחסד וברחמים, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "כי אנו עמך"].

*

ג. [אח"כ צוה לנגן הניגון "ניע זשוריצי כלאָפּצי", באמרו:]

ברגעים הספורים שנשארו עד הגאולה – צריכים להתגעגע אל הגאולה, והגעגועים צריכים להיות מתוך הרחבה, ועד לבחי' מרחב העצמי.

וזהו תוכן הניגון האמור – ניגון של חסידי אדמו"ר האמצעי (שאצל חסידים מתבטא כל ענין בניגון) – כפי שפירשו רבותינו10 שתוכנו ענין הגעגועים לגאולה.

וגעגועים אלו יקרבו וימהרו את הגאולה, שתהי' קרובה עוד יותר ממה שהיא קרובה מצד עצמה.

*

ד. ראש השנה הוא מועט בכמות המחזיק את המרובה באיכות, ועי"ז נעשה מרובה גם בכמות, שזהו הענין שר"ה הוא "יומא אריכתא"11.

ומזה מובן עד כמה צריך להיות יוקר הזמן בר"ה, ובפרט עתה, ברגעים האחרונים דר"ה.

ובכן: ינצלו רגעים ספורים אלו כדי לברך איש את רעהו בברכת "לחיים" מעומקא דליבא, ולהמשיך "לחיים ולברכה" בגשמיות וברוחניות – שיומשך מבחי' מרחב העצמי כאן למטה, שתהי' הרחבה בגשמיות וברוחניות.

[כאשר המסובים התחילו לומר "לחיים", אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: הנני מאחל לכאו"א בפרט וביחוד "לחיים ולברכה".

אח"כ אמר:]

מצד טעמים ידועים12 – וכפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר13

10) ראה סה"ש תורת שלום ס"ע 157 ואילך. וראה גם תו"מ חל"א ס"ע 171. וש"נ.

11) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סת"ר ס"ג ואילך. וש"נ.

12) ראה שו"ע אדה"ז שם סרע"א סוסי"א.

13) ראה סה"ש תש"ד ס"ע 39 ואילך. וראה גם תו"מ חי"ח ריש ע' 96. חכ"ט ס"ע 36.