118

(הנחה בלתי מוגה)

להבין

ענין משיב הרוח ומוריד הגשם1 שמתחילים לומר בשמיני עצרת, כדאיתא במשנה2 מאימתי מזכירין גבורות גשמים כו' מיום טוב האחרון של חג. וגם להבין למה נקראים גבורות גשמים, הרי ירידת גשמים היא השפעת טובה3 שהו"ע של חסד.

ב) ויובן

בהקדים הידוע4 שהעולם נברא במדת הדין, אך לאחר שראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים, ולכאורה אינו מובן, הרי מדת החסד היא מקור כל ההוי', ואיך יתכן שדוקא מדת הדין שהיא מדת גבורה וצמצום תהי' מקור כל החיים כו'. אך הענין הוא, שמצד ריחוק הערך שבין הנברא להבורא, שאין ערוך ביניהם כלל, בהכרח שהשפעת החסד מהבורא לנבראים תבוא ע"י צמצום דוקא (מדת הדין). ועד"מ השפעת הרב לתלמיד, שאין ביכולת התלמיד לקבל את ההשפעה כולה ביחד, שאז יתבלבל לגמרי, ולכן צריך הרב לצמצם את ההשפעה ולחלקה לחלקים קטנים וקצרים, שעי"ז יוכל התלמיד לקבל מעט מעט, עד שיקבל את השפעה כולה. וכמו כן הוא בהשפעת הגשמים שצריכים לירד טיפין טיפין דוקא5, כי, אילו היו המים שבעבים יורדים בבת אחת, אזי היו המים שוטפים את הארץ, ולא היתה בזה תועלת לענין הצמיחה, ולכן בהכרח שהמים שבעבים יבואו באופן של צמצום והתחלקות לטיפין טיפין, ודוקא אז ירוו את הארץ והולידה והצמיחה6. וזהו ענין גבורה שבחסד, שהשפעת החסד בירידת המים שבעבים באה באופן של צמצום והתחלקות שהו"ע הגבורה. ויש בזה גם ענין החסד שבגבורה, שענין הגבורה, ההתחלקות והצמצום לגבי המשפיע, הו"ע של חסד לגבי המקבל. וזהו ענין גבורות ממותקות. והמשל לזה ממרקחת שנעשית ע"י בישול צנון בדבש, שהצנון הוא מר והדבש הוא מתוק, והיינו שהם הפכים,

1) בכל הבא לקמן – ראה ד"ה משיב הרוח ומוריד הגשם תקס"ב (במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ח"א ע' לב ואילך). וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ד ע' א'תכח ואילך.

2) ריש תענית.

3) ראה שם כג, א.

4) ראה ב"ר פי"ב, טו. פרש"י בראשית א, א. ספר הליקוטים להאריז"ל בתחלתו. ובכ"מ.

5) ראה גם לקו"ת דרושי שמע"צ צב, סע"ד.

6) לשון הכתוב – ישעי' נה, יו"ד.