14

(הנחה בלתי מוגה)

דרשו

הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב1. ובגמרא2 הקשה מפסוק זה על מ"ש3 כה' אלקינו בכל קראנו אליו (ולא רק בהמצאו), ומשני, הא (בהמצאו) ביחיד, הא (בכל קראנו אליו) בציבור. ביחיד אימת (מצוי לו דכתיב בהמצאו4), אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. והיינו, שבעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ נענה גם היחיד בתפלתו כמו שנענים הרבים בכל השנה. והנה, בפירוש הא ביחיד (אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ) מפרש אדמו"ר הזקן5 כאן ליחיד פי' בחי' יחידה, והיינו, שעבודת התשובה בימים אלה היא בחי' תשובה דיחידה ליחידו של עולם6. וצריך להבין, דלכאורה, פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם הפירוש הפשוט, כי, הפירוש הפשוט הוא שמדריגת היחיד היא למטה ממדריגת הציבור, וזהו החידוש שבעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ, שבהם מתקבלת גם תפלת היחיד שלמטה מתפלת הציבור, אבל גם בימים אלה גדלה מעלת הציבור על היחיד7. ואילו לפירוש אדמו"ר הזקן אין לך מעלה גדולה יותר מהמדריגה דיחיד, שהיא העבודה שמצד בחי' היחידה שבנפש.

ב) ויש

לקשר זה עם מ"ש8 [במזמור לדוד הוי' אורי וישעי, ששייך במיוחד לעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ, כמובן ממארז"ל9 אורי בר"ה וישעי ביוה"כ] אחת שאלתי מאת הוי' וגו'10, שגם בזה ישנם ע"ד ב' פירושים הנ"ל. הפירוש הפשוט, שהבקשה היא על דבר אחד בלבד, דבר מועט. וכמובן גם ממ"ש במדרש11 אמר הקב"ה לדוד בתחלה

1) ישעי' נה, ו.

2) ר"ה יח, א. יבמות מט, ב.

3) ואתחנן ד, ז.

4) פרש"י ר"ה שם.

5) לקו"ת תבוא מג, סע"ד.

6) ראה חנה אריאל האזינו מד, ב: "בזה"ל שמענו בליאדי כאן ליחיד הוא בחי' תשובה דיחידה ליחידו של עולם".

7) ראה רי"ף בעין יעקב ליבמות שם. אוה"ת שבת שובה ע' א'תסב.

8) תהלים כז, ד.

9) ויק"ר פכ"א, ד.

10) ראה ד"ה אחת שאלתי דיום ב' דראש השנה שנה זו (לעיל ע' 3 ואילך).

11) מדרש תהלים עה"פ – הובא ביל"ש עה"פ רמז תשו (הלשון כאן – נעתק מלקו"ת מסעי צו, סע"ב).