148

– התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמחת-תורה –

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. במנחת שבת – שזהו הזמן ד"רעוא דרעוין"1, או כהלשון "רעוא דכל רעוין"2 – אומרים: "ואני תפלתי לך הוי' עת רצון אלקים ברב חסדך"3, והיינו, שמצד ה"עת רצון" ד"רעוא דרעוין", או "רעוא דכל רעוין", הנה גם מדת הדין – "אלקים" – מתהפכת לחסד, ועד ל"רב חסדך"4.

והענין בזה:

שם אלקים – הוא שם מדת הגבורה והצמצום5, ועד שגם כאשר מדובר אודות גבורה שבחסד או חסד שבגבורה, הרי זה בכל זאת ענין של צמצום. ולכן, הנה אפילו בשמיני-עצרת שאז ישנו הענין ד"מוריד הגשם", באופן של התחלקות טיפין טיפין, שזהו בשביל הגילוי (כמשנת"ל6) – הרי זה בכל זאת ענין של צמצום. וכיון שזהו ענין של צמצום, הנה בריבוי ההשתלשלות כו', יכול להיות מזה דין גמור ח"ו.

והחידוש שב"רעוא דרעוין" הוא – שלא זו בלבד שהדין הוא בשביל חסד, אלא יתירה מזה – שהדין עצמו נהפך לחסד.

וזהו גם אמיתית הענין ד"הוי' הוא האלקים"7 – שאלקים עצמו הוא הוי', ועוד פירוש בזה – שמאיר אור נעלה ביותר שלגבי' הנה גם שם הוי' כאלקים יחשב, ואז נמשך שם הוי' נעלה יותר8.

* * *

ב. בא' ההתוועדויות של שמח"ת9, דיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין "טוב עין הוא יבורך"10, ופירש, ש"הוא" קאי על עצמות א"ס הנעלם

1) זח"ב פח, סע"ב.

2) שם רנג, ב.

3) תהלים סט, יד.

4) ראה ריש וסוף ד"ה ואני תפלתי תרצ"ד (סה"מ קונטרסים ח"ב שיא, א ואילך). תש"ד (סה"מ תש"ד ע' 162 ואילך).

5) תניא שעהיוה"א רפ"ו. ובכ"מ.

6) במאמר ד"ה משיב הרוח ומוריד הגשם דיום שמח"ת פ"ב (לעיל ע' 118).

7) ואתחנן ד, לה. ועוד.

8) חסר קצת (המו"ל).

9) שיחת שמח"ת בקידוש הלילה תש"ד (סה"ש תש"ד ע' 32). – נעתק ב"היום יום" ח"ב (תו"מ – רשימת היומן ריש ע' תעט).

10) משלי כב, ט.