149

(העלם העצמי), ו"טוב עין" ממשיך ומגלה ("יבורך") את עצמות א"ס הנעלם ("הוא").

והענין בזה:

המשכת העלם העצמי היא למעלה גם מהמשכת שם הוי', ואדרבה: מהעלם העצמי נמשך גם בשם הוי', וכמ"ש11 "שאו ידיכם קודש וברכו את הוי'", שהו"ע ההמשכה בשם הוי'12.

וזהו גם מ"ש בשמיני-עצרת "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך"13: "המלך" – הוא "מלך שהשלום שלו"14, מלכו של עולם, בחי' הוי'. ובשמע"צ נאמר "ויברכו את המלך", שנמשך תוספת אור בשם הוי', כיון שאז נמשך ומתגלה בחי' העלם העצמי.

וכדי להגיע לבחי' האור שלמעלה מהשתלשלות, ועד לבחי' העלם העצמי – הרי זה ע"י העבודה ד"טוב עין", והיינו, שכאשר הנהגתו היא באופן ש"נותן בעין יפה"15 ומשפיע לזולתו כל מה שיש לו, ועד שנותן גם את העצם שלו, אזי נותנים לו מלמעלה גם "בעין יפה" ונמשך לו גם בחי' "הוא".

וענין זה שייך גם להמדובר לעיל16 אודות מאמר הבעש"ט שצריך לאהוב כל אחד מישראל, בגלל ש"בנים אתם להוי' אלקיכם"17 ו"אהבתי אתכם אמר הוי'"18, שזוהי האהבה העצמית של הקב"ה לכאו"א מישראל:

גם כאשר האהבה באה בגילוי, הנה ברובא דרובא, מה שמתגלה אינו אלא הארה מועטת ומצומצמת מהאהבה העצמית, ואילו האהבה העצמית עצמה נשארת בהעלם.

וע"י "טוב עין" שממשיך ההעלם העצמי ("הוא יבורך"), נמשכת ומתגלה גם האהבה העצמית כמו שהיא בעצמותה19.

* * *

11) תהלים קלד, ב.

12) ראה ד"ה שאו ידיכם תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' ריז ואילך). תשי"ז (תו"מ ח"כ ע' 144 ואילך). וראה גם סה"ש תרפ"ז ע' 174 (נעתק ב"היום יום" ו מנ"א).

13) מלכים-א ח, סו. וראה בהמאמר שנאמר בהתוועדות פ"ב (לעיל ע' 142). וראה גם ד"ה ביום השמיני שלח גו' דיום שמח"ת תשמ"א (תו"מ סה"מ תשרי ע' רכז ואילך). וש"נ.

14) שהש"ר פ"ג, יא (א). ועוד.

15) ראה ב"ב נג, רע"א. וש"נ.

16) שיחת ש"פ בראשית (התוועדות א) בתחלתה (לעיל ע' 135). וש"נ.

17) פ' ראה יד, א.

18) מלאכי א, ב.

19) ע"כ נמצא משיחה זו. וכן חסרה שיחה ג' – בענין "בראשית" (המו"ל).