197

בלתי מוגה

א. ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר1 אודות הפרשיות נח ולך-לך: בפרשת נח מדובר אודות המבול, ולכן הרי זה שבוע אפרורי ("קאַלאַמוטנע"), אבל סוף השבוע הוא שמח, כיון שבסוף הפרשה מדובר אודות לידת אברהם אבינו; ואילו השבוע של שמחה אמיתית הוא השבוע דפרשת לך-לך, כיון שבכל ימי השבוע "חיים" עם אברהם אבינו.

ובהקדם ענין כללי בנוגע לפרשיות התורה:

מחד גיסא – ישנה חלוקת הפרשיות באופן שכל פרשה היא בפני עצמה, ובין פרשה לפרשה יש הפסק של ט' אותיות2, ועד להפסק ד' שיטין שבין ספר לספר3, והיינו, שגם הפסק הפרשיות הוא ע"פ תורה, וכמאמר רז"ל4 "כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן, דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן" (נוסף על חלוקת הפסוקים – "כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי'"5).

ולאידך גיסא – כיון שהתורה כולה ניתנה מ"ה' אחד", אחדות הפשוטה, הרי מובן, שגם בתורה ישנו ענין האחדות, ולכן יש גם קשר ושייכות בין פרשיות התורה למרות היותן חלוקות זמ"ז.

ולדוגמא בנדו"ד – שגם בפרשת נח, הנה בסוף הפרשה, ש"הכל הולך אחר החיתום"6, מדובר אודות לידת אברהם אבינו, שאודותיו מדובר בפרשת לך-לך.

וענין זה מודגש גם בחלוקת הפרשיות לשבתות השנה, שאף שבכל שבת קורין פרשה אחת, הנה בשבת זה עצמו מתחילין לקרוא הפרשה הבאה, וכבנדו"ד, שבשבת פרשת נח מתחילין לקרוא פרשת לך-לך.

ב. המשך השיחה, ע"ד החילוק בענינו של אברהם גופא בין פרשת נח לפרשת לך-לך בשייכות להכנה למתן-תורה שהתחילה על ידו7

1) סה"ש תש"ב ע' 30. נעתק (בקיצור) ב"היום יום" ג חשון.

2) רמב"ם הל' ס"ת פ"ז ה"י.

3) ב"ב יג, סע"ב. רמב"ם שם ה"ז. טושו"ע יו"ד רסרע"ג.

4) ברכות יב, ב.

5) מגילה כב, א.

6) ברכות יב, א.

7) החל מלידתו, כדאיתא במדרש (ראה ב"ר פ"ב, ג) ש"עד אברהם הי' העולם משתמש באפילה, כיון שבא אברהם התחיל להאיר", והיינו לפי שאצל אברהם הי' הגילוי ש"הציץ עליו בעל הבירה" (שם רפל"ט) – שזהו ע"ד כללות החילוק שבין קודם מ"ת (אפילו אצל האבות) ולאחרי מ"ת, שקודם מ"ת היתה העבודה מצד הנבראים, ואילו במ"ת נמשך הגילוי מלמעלה, וכמשנ"ת לעיל (ד"ה להבין כו' שדורות הראשונים כו' לא זכו לתורה, דמוצאי יוהכ"פ (לעיל ע' 36)).