218

שכאשר אברהם לומד תורה ומפרסם בעולם אודות הקב"ה שהוא בורא העולם וכו', הרי אליעזר הוא זה שמקבל תורתו וממלא השליחות שלו לפרסמה בעולם.

ולכאורה אינו מובן:

מצד תוכן הסיפור ע"ד טענת אברהם להקב"ה "מה תועלת בכל אשר תתן לי" – מספיק שיאמר אברהם "הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי", היינו, שהיורש שלי הוא אדם זר;

לשם מה מדגיש אברהם אבינו – בטענתו שהיורש שלו הוא אדם זר – שאדם זר זה הוא אליעזר שיש לו כל המעלות הנ"ל?! ומה נוגע לנו הדבר – שבשביל זה מספרת לנו התורה אודות השבחים ששיבח אברהם את אליעזר?!

ג. והביאור – שבענין זה יש הוראה עמוקה שמאירה את כללות הסיפור באור חדש:

טבעו של אדם – שרצונו וחפצו שתהי' לו הצלחה באותם ענינים שמתייגע בהם.

יש בני-אדם שהחיות והלהט שלהם הוא בעניני עסק ומסחר. יש בני-אדם שהדבר שמעניין אותם הוא כיבוש מדינות חדשות, ועד לכיבוש העולם, כלומר, שדות-פעולה חדשים שצריכים לכבוש מאחרים ולהוכיח שמצליחים בהם יותר. ויש בני-אדם שכל מעיינם הוא בהפצת אמונתם ותורתם – האידיאלים שלהם – בכל העולם.

ולכאורה, הצד השוה שבכולם, שכאשר רואים הצלחה בעניניהם – הצלחה בהפצת אמונתם ותורתם, הצלחה בכיבוש שדות-פעולה חדשים, או הצלחה בהרחבת העסקים ופיתוח עסקים חדשים – משיגים הם בכך את הרעיון המרכזי והתכלית המרכזית של חייהם.

באה איפוא התורה ומספרת לנו – שכל זה אינו אלא חצי עבודה ("אַ האַלבּע אַרבּעט"):

מתי יכול להיות אדם מרוצה ושמח מהפצת אמונתו ותורתו בכל מקום, מכיבוש שדות-פעולה חדשים, ומההצלחה בפיתוח העסקים, מתי יכול לראות בזה תכלית ומטרה, ומתי יכול להיות בזה תענוג ("געשמאַק") – אך ורק כאשר יודע שכל הענינים האלה יועברו וימשיכו להתנהל (לא ע"י אדם זר, אלא) ע"י בנו דוקא!

טבעו של אדם – שאינו מסתפק בכך שהענינים שלו ימשיכו