229

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "ופרצת".

א. נתבאר פירוש רש"י על הפסוק1 "ויתן לך האלקים", "יתן ויחזור ויתן", שנוסף על נתינת ההשפעה עצמה, חוזר הקב"ה ונותן יכולת שהמקבל יתגבר לנצל את ההשפעה בכח עצמו (וע"ד החילוק שבין "בור סוד" ל"מעין המתגבר"2). ובעבודה: "יתן" – עבודת הצדיקים (המשכה מלמעלה), "ויחזור ויתן" – עבודת הבעלי תשובה3 (בכח עצמו4). ולכן רצה יצחק לברך את עשו – להמשיך לו הכח לתשובה5. ועפ"ז יובן מאמר פלא בספרי6 על הפסוק7 "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (שאמר יצחק בהקדמה ל"ויתן לך"), שראה ביהמ"ק בנוי (עבודת הצדיקים8), חרב,

1) פרשתנו כז, כח.

2) אבות פ"ב מ"ט.

3) וזהו הטעם שהענין ד"יחזור ויתן" לא נתפרש בכתוב (ורק נרמז בוא"ו המוסיף ד"ויתן") – כי, בתושב"כ (ספר הישר (ע"ז כה, רע"א ובפרש"י)), מדובר בעיקר בעבודת הצדיקים (ישר הולך), ואילו הברכה על ענין התשובה מתגלה דוקא ע"י "דברי סופרים" ש"ערבים" יותר מדברי תורה (שם לה, א ובפרש"י).

4) ובלשון חז"ל (ברכות לג, ב. וש"נ): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והיינו, שענין היראה אינו בא מלמעלה, אלא עבודה בכח עצמו דוקא. והרי העבודה בקו היראה היא בעיקר אצל בעלי תשובה (ואילו צדיקים, עיקר עבודתם בקו האהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" (ראה זהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג. ובכ"מ)), וכמובן ממאמר המגיד (לקו"ת ואתחנן ט, ד) "שאע"פ שארז"ל (תו"כ ופרש"י קדושים כ, כו) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, היינו במי שלא חטא מעולם, אבל הבע"ת, צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו, ושיאמר אי אפשי כו', בכדי שלא יפול ח"ו" – שזהו מצד גודל יראתו, שעל כל צעד ושעל ה"ה מתיירא שמא יעבור על רצון העליון ויהי' נפרד ח"ו ממנו ית'. וכיון שעבודת התשובה היא בכח עצמו, ה"ה מגעת למעלה יותר מעבודת הצדיקים, כי "למעשה ידיך תכסוף" (איוב יד, טו. וראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך)).

5) ולהעיר ממארז"ל (ראה תדבא"ז פי"ט. יל"ש פרשתנו רמז קיא. זח"א פרשתנו קמג, ב) שיצחק רצה ליתן ליעקב ארץ ישראל ועולם הבא (עבודת הצדיקים), ולעשו – חוץ לארץ ועולם הזה (עבודת התשובה). אך באמת, הנה גם בירור והעלאת הניצוצות שבעשו (ע"י התשובה) הוצרך להיות ע"י יעקב דוקא. ועוד זאת, שאצל יעקב עצמו צ"ל ב' הענינים דעבודת הצדיקים ועבודת התשובה ("יתן ויחזור ויתן"), שהרי גם אצל צדיקים צ"ל עבודת התשובה, וכפי שיהי' לעתיד לבוא, שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא (ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ).

6) ברכה לג, יב.

7) פרשתנו כז, כז.

8) ולהעיר ממארז"ל (כתובות ה, סע"א) "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (בשלח טו, יז) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ-י כוננו ידיך" – שביהמ"ק נקרא "מעשה ידיהם של צדיקים" ("עמך כולם צדיקים"). ולהעיר, שאף שכללות הענין דביהמ"ק הוא עבודת המטה, שלכן "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" (שם), הנה כללות העבודה מתבטאת בקבלת ההשפעה שמלמעלה, ואין זה אמיתית הענין דעבודה בכח עצמו (כי אם בבנינו ושכלולו לעת"ל, אחר החורבן).