בס"ד. שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ד.

229

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "ופרצת".

א. נתבאר פירוש רש"י על הפסוק1 "ויתן לך האלקים", "יתן ויחזור ויתן", שנוסף על נתינת ההשפעה עצמה, חוזר הקב"ה ונותן יכולת שהמקבל יתגבר לנצל את ההשפעה בכח עצמו (וע"ד החילוק שבין "בור סוד" ל"מעין המתגבר"2). ובעבודה: "יתן" – עבודת הצדיקים (המשכה מלמעלה), "ויחזור ויתן" – עבודת הבעלי תשובה3 (בכח עצמו4). ולכן רצה יצחק לברך את עשו – להמשיך לו הכח לתשובה5. ועפ"ז יובן מאמר פלא בספרי6 על הפסוק7 "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (שאמר יצחק בהקדמה ל"ויתן לך"), שראה ביהמ"ק בנוי (עבודת הצדיקים8), חרב,

230

ובנוי ומשוכלל לעת"ל (עבודת התשובה שלאחרי הירידה והחורבן, "שדה תחרש"9: ביטול המציאות הקודמת ע"י המרירות10, שתכליתה הזריעה והצמיחה11). וזהו "ויתן לך האלקים" (ולא הוי'12, מקור הברכות13), בה' הידיעה, שהו"ע הידיעה והגילוי שלאחרי ההעלם והצמצום – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 80 ואילך.

* * *

ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ויתן לך האלקים וגו'.

* * *

ג. המאמר דלעיל – מביכל מאמרי אדמו"ר הזקן בכת"י אדמו"ר האמצעי עם הגהות הצ"צ14 – נדפס גם באוה"ת15, ובכותרת המאמר: "מכ"ק אדמו"ר האמצעי", אבל לא נרשם באיזה שנה נאמר מאמר זה. ואילו בביכל הנ"ל נרשם שהוא משנת תקס"ב.

231

מאמר זה נמצא גם בתורת חיים ס"פ תולדות16 באריכות גדולה17, ויש בו ביאורים כמעט על כל ענין שבמאמר זה.

ובסיום המאמר (בתו"ח18) איתא: "וזהו שרמז דוד פדה בשלום נפשי19 [דאף שבפשטות אמר זאת על עצמו, הנה כאן מבאר] דקאי ביעקב שפדהו אותו מעשו בשלום בלא מלחמה כלל כו'" (כמ"ש20 "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו גו' וישקהו"),

– ומדגיש שם גודל החידוש שבדבר, "שאע"פ שהי' מלחמה עם שרו של עשו (למעלה), אבל בעשו למטה נעשה שלום כו'". ולהעיר, שבדרך כלל מצינו בנוגע להשפעה מלמעלה, שעד שנמשכת ובאה למטה, ישנם כמה הרפתקאות כו'21; ואילו כאן מבואר להיפך, שלמעלה הי' זה בדרך מלחמה, ולמטה הי' זה בדרך שלום –

וטעם הדבר – "לפי שברבים19 היו עמדי", כמבואר שם, שעבודת יעקב היתה בב' הקוין ("ברבים"): בדרך אור ישר ובדרך אור חוזר.

ד. וזהו גם המענה לאלו הטוענים: כיון שנמצאים בחושך כפול ומכופל, דעקבתא22 דמשיחא, ש"אותותינו לא ראינו .. ולא אתנו יודע עד מה"23, א"כ, איך יכול להיות עתה גילוי פנימיות התורה.

והמענה לזה – אדרבה: ישנם ענינים שלמעלה הם בדרך מלחמה, ודוקא למטה ה"ה בדרך שלום.

ועד"ז בנדו"ד: דוקא למטה, בזמן היותר תחתון דעקבתא דמשיחא, יכול להיות ענין השלום – גילוי פנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת כו'24, באופן שיפוצו מעינותיך חוצה25 דוקא.

ויש להוסיף, שגם העבודה דהפצת המעיינות צריכה להיות באופן ש"ברבים היו עמדי" – בב' קוין: "סור מרע ועשה טוב"26, כי27, כאשר העבודה היא בקו אחד בלבד, יכול להיות שזהו רק מצד ההרגל, ובמילא

232

הרי זה בבחי' "לא עבדו"28; ורק כאשר "ברבים היו עמדי", שהעבודה היא בב' קוין, שעי"ז שובר ומבטל את ציור הטבע כו' – הרי זה הכלי לפדי' בשלום, גילוי פנימיות התורה גם למטה מטה.

ה. וזהו גם מש"נ בפרשה שלאח"ז – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"29:

היציאה מבית מדרשו של שם ועבר ל"חרן", "חרון אף של עולם"30 – עם היותה על אפו ועל חמתו, מ"מ, הולך לשם, כדי לעשות גם שם כלי לאלקות, שזהו"ע שבירת הטבע, עבודת התשובה.

ועי"ז יתגלה ביהמ"ק השלישי, שכבר בנוי ועומד31, וצריכים רק להמשיכו ולגלותו למטה, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו, ברעוא דכל רעוין32, בקרוב ממש.

______  ______

1) פרשתנו כז, כח.

2) אבות פ"ב מ"ט.

3) וזהו הטעם שהענין ד"יחזור ויתן" לא נתפרש בכתוב (ורק נרמז בוא"ו המוסיף ד"ויתן") – כי, בתושב"כ (ספר הישר (ע"ז כה, רע"א ובפרש"י)), מדובר בעיקר בעבודת הצדיקים (ישר הולך), ואילו הברכה על ענין התשובה מתגלה דוקא ע"י "דברי סופרים" ש"ערבים" יותר מדברי תורה (שם לה, א ובפרש"י).

4) ובלשון חז"ל (ברכות לג, ב. וש"נ): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והיינו, שענין היראה אינו בא מלמעלה, אלא עבודה בכח עצמו דוקא. והרי העבודה בקו היראה היא בעיקר אצל בעלי תשובה (ואילו צדיקים, עיקר עבודתם בקו האהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא" (ראה זהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג. ובכ"מ)), וכמובן ממאמר המגיד (לקו"ת ואתחנן ט, ד) "שאע"פ שארז"ל (תו"כ ופרש"י קדושים כ, כו) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, היינו במי שלא חטא מעולם, אבל הבע"ת, צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו, ושיאמר אי אפשי כו', בכדי שלא יפול ח"ו" – שזהו מצד גודל יראתו, שעל כל צעד ושעל ה"ה מתיירא שמא יעבור על רצון העליון ויהי' נפרד ח"ו ממנו ית'. וכיון שעבודת התשובה היא בכח עצמו, ה"ה מגעת למעלה יותר מעבודת הצדיקים, כי "למעשה ידיך תכסוף" (איוב יד, טו. וראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך)).

5) ולהעיר ממארז"ל (ראה תדבא"ז פי"ט. יל"ש פרשתנו רמז קיא. זח"א פרשתנו קמג, ב) שיצחק רצה ליתן ליעקב ארץ ישראל ועולם הבא (עבודת הצדיקים), ולעשו – חוץ לארץ ועולם הזה (עבודת התשובה). אך באמת, הנה גם בירור והעלאת הניצוצות שבעשו (ע"י התשובה) הוצרך להיות ע"י יעקב דוקא. ועוד זאת, שאצל יעקב עצמו צ"ל ב' הענינים דעבודת הצדיקים ועבודת התשובה ("יתן ויחזור ויתן"), שהרי גם אצל צדיקים צ"ל עבודת התשובה, וכפי שיהי' לעתיד לבוא, שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא (ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ).

6) ברכה לג, יב.

7) פרשתנו כז, כז.

8) ולהעיר ממארז"ל (כתובות ה, סע"א) "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (בשלח טו, יז) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ-י כוננו ידיך" – שביהמ"ק נקרא "מעשה ידיהם של צדיקים" ("עמך כולם צדיקים"). ולהעיר, שאף שכללות הענין דביהמ"ק הוא עבודת המטה, שלכן "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" (שם), הנה כללות העבודה מתבטאת בקבלת ההשפעה שמלמעלה, ואין זה אמיתית הענין דעבודה בכח עצמו (כי אם בבנינו ושכלולו לעת"ל, אחר החורבן).

9) מיכה ג, יב.

10) ואף שכל אחד מישראל, גם הפחות שבפחותים, יכול למצוא במה לשמוח (כמבואר בתניא (פל"א ואילך)) – הרי השמחה היא מצד הנשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש" (שם רפ"ב); אבל מצד הגוף ונפש הבהמית נרגש ענין החורבן, ולכן הוא בתכלית המרירות.

11) שהרי יכול להיות מעמד ומצב שגם לאחרי שנתעורר במרירות אמיתית, ה"ה נשאר מושקע בעניניו הקודמים – אם באופן ששקוע ("ביז איבערן קאָפּ") במשא ומתן, או אפילו בעניני תומ"צ, אבל רק ע"ד הרגיל (ולא בתנועה של תשובה כו'); כאשר כתוב "כאן כורעים" – ה"ה כורע, ואילו הי' כתוב "כאן בוכים" – הי' גם בוכה... אבל, כללות הנהגתו היא ע"ד הרגיל, ולא כפי שראוי להיות כתוצאה מזה שהענין נגע בפנימיותו ממש. ולכן יש צורך להדגיש שתכלית ההתעוררות של המרירות (חרישה) היא – שתהי' הזריעה והצמיחה כו'.

12) וגם לא העילוי והשלימות דשם הוי' שתהי' לעתיד לבוא, כמ"ש (זכרי' יד, ט) "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", כמו שאני נכתב אני נקרא (פסחים נ, א. וש"נ).

13) ואין לתרץ ע"פ מארז"ל (ב"ר פרשתנו פס"ו, ג) "מטל השמים זו מקרא וכו'", דקאי על תורה, ובמ"ת נאמר (יתרו כ, א) "וידבר אלקים" – שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, א. וש"נ), שקאי על השפעות גשמיות כו'.

14) נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' צה ואילך. והמשכו בד"ה ולהבין שרשן של כל הדברים הנ"ל (שם ע' צט ואילך). וראה גם מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רלו ואילך.

15) פרשתנו קסא, סע"ב ואילך.

16) ח [קמט], א ואילך.

17) בכותרת המאמר באוה"ת שם: "ונמצא בתו"ח באריכות".

18) כב [קסג], ב.

19) תהלים נה, יט.

20) וישלח לג, ד.

21) ראה לקו"ת ס"פ קרח. ובכ"מ.

22) עקב דייקא, שהוא החלק הכי תחתון, עד שנקרא בשם מלאך דהיפך החיים שבאדם (אדר"נ ספל"א).

23) תהלים עד, ט.

24) זח"ג קכד, ב (ברע"מ). הובא ונת' בתניא אגה"ק סכ"ו.

25) ראה אגה"ק דהבעש"ט (כתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ).

26) תהלים לד, טו. לז, כז.

27) ראה גם תו"א פרשתנו יט, סע"ב ואילך.

28) מלאכי ג, יח. וראה חגיגה ט, ב. תניא פט"ו.

29) ר"פ ויצא.

30) פרש"י ס"פ נח.

31) פרש"י ותוס' – סוכה מא, סע"א. ועוד.

32) זח"ב פח, סע"ב.