234

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי

מכל החסדים ומכל וכו', שזהו לשון הכתוב1 שבו פותח אדמו"ר הזקן, בעל השמחה והגאולה, את אגרת הקודש2 שכתב אחר ביאתו מפטרבורג3. ומבאר, שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד, כי חסד היא בחי' קרבת אלקים, וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת צריך להיות יותר שפל רוח כו', וזהו שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים, מפני שהי' קטן במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים. והנה, אע"פ שאדמו"ר הזקן מבאר רק את הענין דקטנתי מכל החסדים, מ"מ, מוסיף בתחילת האגרת (קטנתי מכל החסדים) ומכל וכו', שבזה מרמז להמשך הכתוב דקטנתי מכל החסדים וגו', שבו נאמר ומכל האמת. וכיון שהסגנון הרגיל בכ"מ הוא באופן דלא זו אף זו4, הרי מובן שפירוש הכתוב הוא קטנתי מכל החסדים, ועוד יותר (ואין צריך לומר) מכל האמת, שמצד זה נעשה הענין דקטנתי בעומק יותר. וכמובן גם ממארז"ל בסנהדרין5 עה"פ6 וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, מה ראה משה כו' אמת ראה, דאף שלפני הענין דאמת נאמר כבר הענין דחסד (רב חסד ואמת7), מ"מ, לא נפל על פניו עד שראה אמת דוקא. וצריך להבין מה הם ב' הענינים דחסדים ואמת שפועלים הענין דקטנתי, ובזה גופא עיקר הענין דקטנתי הוא לא רק מה שנפעל ע"י החסדים, אלא מה שנפעל ע"י האמת.

והענין

בזה, שכללות החילוק שבין חסד ואמת הוא החילוק שבין תפלה לתורה. דהנה, תפלה הו"ע האהבה, כמאמר8 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, ואהבה היא הפנימיות של ענין החסד9. וזהו גם מ"ש בתורת חיים10 שקטנתי מכל החסדים קאי על החסדים דאברהם, והרי אברהם הוא הראשון שהנהיג בעולם את ענין התפלה. ואמת הו"ע

1) וישלח לב, יא.

2) תניא אגה"ק ס"ב.

3) לשון הכותרת דאגה"ק זו.

4) ראה – לדוגמא – עירובין עה, א.

5) קיא, סע"א.

6) תשא לד, ח.

7) שם, ו.

8) ראה זוהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג.

9) ראה תניא אגה"ק סט"ו (קכג, א).

10) וישלח קפד, ג. קצה, ב.