341

שענינו הוא כמארז"ל14 אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות, והו"ע יחודא עילאה, דהיינו, להמשיך הביטול במדות העליונות שיוכלו להתאחד שני הפכים, וכידוע המשל מב' תלמידים שמחולקים בסברא ששמעו מפי הרב ובאים לשאול מהרב, שמתבטלים שניהם מהשגתם הראשונה, לכך כששומעים מחדש הסברא לא יהי' ביניהם מחלוקת כלל, ואחר שהולכים מהרב ומשיגים בהשגתם, אזי חוזרים ומתחלקים כו'.

אך

הנה כתיב15 ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, וידועה קושיית הגמרא16 אטו האידנא לאו אחד הוא כו'. והענין הוא, שבזמן הגלות שנמשל לעיבור, ההמשכה מבחי' יחיד לבחי' אחד היא בהעלם, שהרי בזמן הגלות אותותינו לא ראינו גו'17, והעולם נראה לדבר נפרד לעצמו, ובחי' יחיד הוא לעצמו בבחי' הסתלקות אל העצמות. אך בגאולה העתידה לבוא שנמשלה ללידה, יהי' הוי' אחד ע"י גילוי בחי' יחיד.

ד) ועתה

יש לבאר כל ענין המשל דעיבור ולידה בנוגע לענין הגלות והגאולה. דהנה, משל הולד שראשו בין ברכיו כו' ענינו הוא שכללות עבודת בנ"י בזמן הגלות (שנמשל לעיבור) היא רק בבחי' נה"י שבנפשם, שהו"ע העשי' (מעשה המצוות) בלבד, ללא הבנה והשגה שבמוח (חב"ד) ומדות שבלב (חג"ת), שזהו"ע ראשו בין ברכיו, שאין בו בגילוי אלא רק הברכיים, ונקרא תלת גו תלת כו'18, שבחי' חב"ד מתעלמים בחג"ת, וחג"ת בנה"י, והיינו, שענין ההשגה והאהבה ויראה הם בבחי' קטנות בלבד, שזהו מה ששייך למעשה בלבד, וגם זה אינו אלא בהעלם גדול מאד, ומה שמתגלה הרי זה רק בחי' המעשה בלבד.

ויובן

בעומק יותר מהחילוק שבין עיבור ללידה בנוגע לענין האכילה. דהנה, הולד במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת, והיינו, שמקבל השפעת המזון דרך טבורו, ולא דרך פיו, כמו לאחרי שנולד. והנה, עיקר ההפרש בין קבלת השפעת המזון דרך הטבור לקבלת השפעת המזון ע"י אכילה דרך הפה, הוא, שבאכילה ישנו הענין דחיך אוכל יטעם19, שהו"ע התענוג, ועד שהתענוג שבחיך קשור עם התענוג שבחכמה, כידוע

14) ברכות יג, ב.

15) זכרי' יד, ט.

16) פסחים נ, א.

17) תהלים עד, ט.

18) ראה זח"ב נ, סע"א (תוספתא). עץ חיים שער הכללים פ"ג. וראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ח"א ע' מח. מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים ע' תלה. ד"ה להבין הענין דתלת כלילן גו תלת תשכ"ג (סה"מ תשכ"ג ע' קלג ואילך). ד"ה להבין ענין עגולים ויושר שנה זו (לעיל ע' 195 ואילך).

19) איוב יב, יא.