41

(הנחה בלתי מוגה)

חסידים

ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן (זורקין אותם וכו' בארבע אבוקות או בשמונה) ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות1. והנה, במשנה נימנו רק ב' סוגים, חסידים ואנשי מעשה, אבל בברייתא2 איתא, יש מהן אומרים (היינו תושבחתא דמתני') אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו, אלו בעלי תשובה, היינו, שמלבד ב' הסוגים דחסידים ואנשי מעשה (שנכללים באותה האמירה), ניתוסף גם הסוג דבעלי תשובה. אמנם, ממ"ש מרקדין לפניהם כו' ואומרים לפניהם כו', לפני כל העם, כמ"ש הרמב"ם3 שכל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע, משמע, שענין זה שייך (לא רק לחסידים ואנשי מעשה ובעלי תשובה עצמם, אלא) גם לכל בנ"י שלפניהם היו מרקדין כו' ואומרים כו', והיינו, שהריקוד ואמירת דברי שירות ותשבחות ע"י החסידים ואנשי מעשה כו', פעל על כל בנ"י. ויש לומר, שלפניהם הוא גם מלשון פנימיות, לפנימיותם4, היינו, שהריקוד ואמירת דברי שירות ותשבחות ע"י החסידים ואנשי מעשה כו' פעל בהפנימיות דבנ"י, ומזה נמשך על כל השנה כולה, כמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר (במאמרו ד"ה זה דשנת תש"ד5) ששמחת בית השואבה מאירה בעבודה דכל השנה. אבל אעפ"כ, הפעולה והשייכות לכל ישראל (שמרומזת בלשון המשנה מרקדין לפניהם כו' ואומרים לפניהם כו') נעשית ע"י חסידים ואנשי מעשה דוקא, שנזכרו במשנה, וכן בעלי תשובה שנזכרו בברייתא. ויש לבאר ענינם של ג' הסוגים חסידים ואנשי מעשה ובעלי תשובה. וכן יש לבאר הטעם שבמשנה נזכרו רק חסידים ואנשי מעשה, ובברייתא נזכרו גם בעלי תשובה.

1) סוכה נא, סע"א ואילך – במשנה (ובפרש"י).

2) שם נג, א. וראה גם תוספתא סוכה פ"ד מ"ב.

3) הל' לולב פ"ח הי"ד.

4) ע"ד המבואר בתו"א משפטים עה, ג.

5) בסיומו וחותמו (נדפס בסה"מ תש"ד ע' 43).