47

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. ידוע פירוש רבינו הזקן1 על הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"2, שעניני ר"ה שהם "בכסה" (שהרי "בכסה" קאי על ראש השנה, כמארז"ל3 "איזהו חג שהחודש מתכסה הוי אומר זה ראש השנה"), מתגלים "ליום חגינו", בחג הסוכות (שהרי סתם "חג" בתורה קאי על חג הסוכות).

ומזה מובן, שכשם שבר"ה יש מצוה אחת מיוחדת "מצות היום בשופר"4, שזהו"ע שנוגע לר"ה ביחוד, שהרי ענין הקרבנות ישנו גם בשאר המועדים, אלא שבר"ה חלוקים הם במספרם ובמינם כו', ועד"ז מ"ע ומל"ת של שביתה בר"ה שישנם בכל יו"ט – כך גם בחג הסוכות יש מצוה אחת מיוחדת לחג הסוכות:

המשך הביאור – שענינו העצמי של חג הסוכות הוא הישיבה בסוכה5, שבו נמשך ומתגלה ענינו העצמי של ראש השנה: "תמליכוני עליכם"6 (שהוא בשוה בכל ישראל7), ואילו מצות ד' מינים8 ומצות

1) לקו"ת דרושי ר"ה נד, סע"ג ואילך. ובכ"מ.

2) תהלים פא, ד.

3) ר"ה ח, סע"א ואילך. וש"נ.

4) שם כו, ב. כז, א. רמב"ם הל' שופר פ"א ה"ב.

5) ולכן גם נטילת לולב מצוה מן המובחר שתהי' בסוכה (כדאיתא בסידור), כדי שהסוכה תהי' בבחי' מקיף גם על הד' מינים.

6) ולכן: כשם שההמשכה ד"תמליכוני עליכם" (ר"ה טז, סע"א. וש"נ) היא מבחי' שלמעלה מכל הגילויים, ומשם נמשך עד למטה מטה, וכמ"ש "מלוך על העולם כולו .. וידע כל פעול כו'" – כך גם ההמשכה דסוכות היא עד למטה מטה, אפילו לאומות העולם, וכמ"ש בהפטרת חג הסוכות: "וחטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות" (זכרי' יד, יט), שזהו הגילוי דלעתיד, שאז יומשך האור העצמי עד למטה מטה.

וזהו גם הפירוש דתיבת "סוכה" – מלשון "יסכה", ראי' (ראה מגילה יד, א. וש"נ) – שרומז על הגילוי דלעתיד, כמ"ש (ישעי' מ, ה) "ונגלה כבוד הוי' וראו* כל בשר גו'". והיינו, שהמשכת המלכות שבר"ה ("מלוך על העולם כו'") מתגלה בחג הסוכות באופן של ראי' ("וראו כל בשר גו'").

*
) וכמבואר בדא"ח בנוגע לתורה שילמד משיח לכל ישראל דלכאורה "איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות אנשים", אלא שיהי' זה לימוד שבבחי' ראי' (ראה לקו"ת צו יז, א. ובכ"מ).

7) כי הענין ד"תמליכוני" קשור עם העצמות, ולכן לא שייך בזה התחלקות, וכמ"ש (ר"פ נצבים) "אתם נצבים היום ("דא ר"ה" – זח"ב לב, ב) גו' ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך" (שהם ה"נתינים" (ראה פרש"י עה"פ – מיבמות עט, סע"א) – שהיו במדריגה תחתונה ביותר, עד שמשה ויהושע גזרו עליהם כו'); ועד"ז בסוכה – "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, ב), והיינו, שאותה סוכה הראוי' ל"חוטב עציך" ו"שואב מימיך", ראוי' היא גם ל"ראשיכם שבטיכם", ויתירה מזו – גם לציבור, ועד לכלל ישראל; ואותה סוכה שראויים לישב בה כל ישראל – באותה סוכה יושב גם פחות שבפחותים שבישראל.

8) ולהעיר, שבד' מינים מתגלה גם ענין יום הדין שבר"ה (שגם זה קשור עם השופר, כמארז"ל (ויק"ר פכ"ט, ג) "שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים", ועי"ז זוכים בנ"י בדין) – כמארז"ל (שם פ"ל, ב) "משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידי' אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא".