67

בלתי מוגה

א. איתא בגמרא1 כלל ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", ומזה מובן בפשטות – אין ענין יוצא מידי פשוטו – שכדי שיוכל להיות ענין של שמחה, איזו שמחה שתהי', הרי זה רק עי"ז שיש תחילה שמחת בית השואבה.

ועפ"ז אינו מובן:

חג הסוכות כולו – כולל גם לילה, ועאכו"כ יום ראשון של סוכות – נקרא בשם "זמן שמחתנו", כנוסח הברכה, כפי שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.

ולכאורה: כיון ש"החליל של בית השואבה אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב"2 – כיצד היתה יכולה להיות שמחה ביום ראשון של סוכות (אפילו כשחל בא' מימות השבוע, ועאכו"כ כשחל בשבת), קודם ש"ראה שמחת בית השואבה" בשנה זו?

ב. ובהקדמה:

הסיבה לכך ש"החליל של בית השואבה אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב" – הרי זה בגלל הגזירה3. והרי ידוע מ"ש רבינו הזקן4 שרוב הגזירות היו בזמן בית שני, שבתחלתו היו אנשי כנסת הגדולה.

וכיון שאנשי כנסת הגדולה הם אלו שגזרו ש"החליל של בית השואבה אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב", והם אלו שתיקנו את נוסח הברכה "זמן שמחתנו" גם בלילה הראשונה וביום הראשון של חג הסוכות – עכצ"ל שב' ענינים אלו אינם בסתירה ח"ו.

ג. וההסברה בזה:

שמחת בית השואבה שבאה לאחרי יום הראשון של חג הסוכות, כחה גדול כל כך, שפועלת לא רק מכאן ולהבא, אלא גם למפרע.

וע"ד החידוש של חכם לגבי רופא וכיו"ב, ש"חכם עוקר את הנדר

1) סוכה נא, א-ב.

2) שם נ, סע"א.

3) תוס' שם.

4) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נז, ג.