110

קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים16, ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע".

ולכאורה אינו מובן17:

הרי כל עבירה שאדם עובר היא היפך מה ששמע על הר סיני, וא"כ הי' צריך לרצוע על כל העבירות שבתורה, ובפרט – על עשרת הדברות, ולכל לראש – על הדברות ד"אנכי" ו"לא יהי' לך"18, ש"מפי הגבורה שמענום"19; ובפועל, הנה על כל העבירות שבתורה – אפילו על עבודה זרה שהיא היפך הדברות ד"אנכי" ו"לא יהי' לך" – אין רציעה; ודוקא העובר על "כי לי בני ישראל עבדים" – נרצע!

– אמנם בירושלמי20 מצינו שהענין ד"עבדי הם ולא עבדים לעבדים" קשור גם עם האיסור ד"לא יהי' לך אלקים אחרים גו'"; אבל עדיין אינו מובן: איך יתכן שהעובר על האיסור ד"לא יהי' לך אלקים אחרים" עצמו – אינו נרצע, ואילו זה ש"הלך וקנה אדון לעצמו" – שאינו אלא הסתעפות מהענין ד"לא יהי' לך" – נרצע?!

ג) כיון שבעבד שמכרוהו בית-דין הכתוב מדבר – כיצד שייך לומר שעבר על "כי לי בני ישראל עבדים" בכך ש"קנה אדון לעצמו", הרי אין לו ברירה, כיון שהמכירה היא ע"י ב"ד, וע"פ דיני התורה, שהרי גם הדין ד"נמכר בגניבתו"12 ניתן על הר סיני, וא"כ, לא שייך לומר שענין זה הוא היפך (ח"ו) מה ששמע על הר סיני?!

ד. והביאור בזה – ובהקדמה:

יסוד כל העבודה הוא קבלת עול מלכות שמים. וכפי שמבאר רבנו הזקן באריכות בתניא21, שקבלת עול היא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה".

וענין זה קודם לכל שאר הענינים והדברות שניתנו במתן תורה, אפילו קודם הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" כפי שהוא בתור מצוה. וכפי שמבאר הצמח-צדק בארוכה בספר המצוות שלו22, שהמצוה ד"אנכי הוי' אלקיך" (שנמנית במנין המצוות) היא בנוגע לפרטי הענינים כו', אבל כללות הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" קודם לכל המצוות. וכדאיתא

16) בהר כה, נה.

17) ראה גם לקו"ש חי"א ע' 90 ואילך.

18) יתרו כ, ב-ג.

19) מכות כד, רע"א. וש"נ.

20) קידושין פ"א סה"ב.

21) רפמ"א.

22) מצות האמנת אלקות פ"א ואילך (דרמ"צ מד, ב ואילך).