135

היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" – "כן תהי' לנו", בלשון עתיד, שמשמעותו (לא רק בקשה, אלא גם) הבטחה.

ב. ענין זה מוכרח עוד יותר מדרשת חז"ל על הכתוב – "אורה זו תורה .. שמחה זה יום טוב .. ששון זו מילה .. ויקר אלו תפילין"4:

בנוגע ל"תורה כו' תפילין" – הרי בודאי לא שייך לומר ח"ו "היתה" (בלשון עבר), בימי מרדכי ואסתר, אלא מאז ימי הפורים – לאחרי ש"גזר המן על אלו ביותר, כפרש"י, לפי שהן עדותן של ישראל, וכיון שנתבטלה גזירתו חזרו אלו עדות ליושנן" (כמ"ש בחדא"ג מהרש"א)5 – הרי הם נמשכים ונמצאים בכל דור ודור ובכל מקום ומקום.

ועוד זאת, שהענינים ד"תורה כו' תפילין" הם במשך כל השנה כולה, ולא רק בימי הפורים,

– ואדרבה: כפי שרואים במנהג ישראל, הנה דוקא בימי הפורים לא עוסקים בלימוד התורה בהתמדה ושקידה כ"כ כמו בשאר ימי השנה, כיון שעוסקים בהמצוות שהזמן גרמא –

והיינו, שענינים אלו ישנם בכל ימות השנה (לא רק באופן של נתינת כח, אלא) בגילוי ובפועל – שהרי ישנו חיוב על זה, וכיון ש"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"6, הרי זה בא בפועל.

וכיון שכן הוא בנוגע ל"אורה גו' ויקר" ע"פ דרשת חז"ל (תורה עד לתפילין), שזוהי פנימיות ורוחניות הענינים – הרי זה מורה ומלמד שכן הוא גם בנוגע ל"אורה גו' ויקר" כפשוטו של כתוב, שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"7.

ובהקדמה – שכיון שזוהי "תורה אחת"8, אין זה באופן שהדרוש הו"ע בפני עצמו שאין לו שייכות לפשוטו של מקרא.

ויובן ע"פ המבואר בקבלה שפרד"ס שבתורה הם כנגד ד' עולמות אבי"ע9, החל מסוד שכנגד עולם האצילות ועד לפשט שכנגד עולם העשי'.

וכללות העולמות אינם באופן שעולם העשי' אינו שייך לעולם האצילות – שהרי עולם העשי' משתלשל מעולם היצירה, ויצירה מבריאה, ובריאה מאצילות, וענין ההשתלשלות הוא (לא באופן שנמשך ומגיע למקום אחר, אלא) באופן שבמקום הגשמי שבעולם העשי' ישנו

4) מגילה טז, ב.

5) ראה גם שיחת פורים תשי"ט בתחלתה (תו"מ חכ"ה ע' 101). וש"נ.

6) תנחומא נשא יא. במדב"ר פי"ב, ג.

7) שבת סג, א. וש"נ.

8) לשון הכתוב – בא יב, מט. ועוד.

9) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"א ע' 36 הערה 57.