181

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל גו' זה יתנו גו' מחצית השקל גו' עשרים גרה השקל וגו'1. וידוע הדיוק בזה2, דלכאורה, כיון שצריכים ליתן רק מחצית השקל, מה נוגע כמה הוא שקל שלם, והול"ל זה יתנו עשר גרה. ומבואר בזה בדרושי חסידות3, שכאשר האדם עובד עבודתו בעשר כחות נפשו, שזהו"ע עשר גרה שלמטה, אזי נותנים לו גם העשר גרה שלמעלה, ועי"ז נעשה עשרים גרה השקל, והיינו, שגם העשר גרה שניתן מלמעלה מתייחס ושייך אליו, כיון שענין זה בא ע"י הקדמת עבודתו בהעשר גרה שלמטה. וזהו גם מש"נ בהתחלת הפרשה (בהקדמה לציווי דנתינת מחצית השקל) כי תשא את ראש בני ישראל, תשא דייקא, לשון הגבהה (ולא נאמר בלשון מנין), היינו, שצריכה להיות העלי' וההגבהה לדרגא נעלית יותר ממה שביכולת האדם לבוא בעצמו ע"י עבודתו, שזהו"ע העשר גרה שנמשכים מלמעלה לאחרי וע"י שלימות העבודה בהעשר גרה שנותן בכח עצמו. וזהו גם הדיוק דראש בני ישראל, ראש דייקא, היינו, שהעלי' וההגבהה (תשא) היא לבחינת הראש, שזהו מה שנמשך מלמעלה. ומ"ש תשא את ראש, דהיינו שצריך להעלות את בחי' הראש, הרי זה קאי על בחי' הראש דבני ישראל כפי שהם נשמות בגופים, שלגבי שרשם למעלה הרי זה בחי' רגל, אלא שבזה גופא ישנם כמה דרגות מבחינת הרגל ועד בחינת הראש, כמבואר בתו"א4 בענין יעקב שהוא יו"ד עקב5 (רגל), שיש בחינת ראש ורגל בכל עולם ועולם לפי ערכו. ועז"נ כי תשא את ראש בני ישראל, שגם בבחינת הראש דבני ישראל, שזוהי הדרגא היותר נעלית בבני ישראל כמו שהם למטה, צריך להיות ענין של עלי' והגבהה לדרגא נעלית יותר שנמשכת מלמעלה, שזהו אמיתית ענין הראש.

1) ריש פרשתנו (ל, יב-יג).

2) רד"ה כי תשא עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' רסז).

3) ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תתמח. ד"ה כי תשא הנ"ל (סה"מ עטר"ת ע' רעח ואילך).

4) וישב כז, ב.

5) ראה פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו. עץ חיים שער ג (שער סדר האצילות) פ"ב.