185

בלתי מוגה

א. אע"פ ש"מגילה נקראת" רק עד ט"ו1, וכדאיתא בגמרא2 שהלימוד להרבות עוד שני ימים לקריאת המגילה (ועוד עניני פורים) – "זמניהם דומיא דזמנם", "ימים כימים" – הוא בנוגע לימים שלפני י"ד (י"א וי"ב), ולא בנוגע לימים שלאחרי י"ד (ט"ז וי"ז), מ"מ, כיון שיש קס"ד בגמרא: "ואימא שיתסר ושיבסר", הנה קס"ד בתורה הוא ג"כ תורה.

וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר3 בנוגע לקושיא שהובאה בדרושי חסידות4 מדוע לא קבעו שמחת-תורה בחג השבועות, "זמן מתן תורתנו" – הנה גם לאחרי שנתבאר טעם הדבר, כיון שיש קס"ד בתורה לערוך שמח"ת בחג השבועות, הרי זה ענין שיש לו מקום.

וכל זה אפילו בנוגע לקס"ד שלאחרי המסקנא אין לו מקום, כמו "תיובתא"5. ועאכו"כ בנדו"ד, שהגמרא אינה מבטלת את הסברא "ואימא שיתסר ושיבסר", אלא רק מביאה לימוד מפסוק6 – "ולא יעבור כתיב", כך, שהסברא לקרוא את המגילה (ולעשות כמה עניני פורים) גם בשיתסר ושיבסר, יש לה מקום גם לפי המסקנא.

זאת ועוד: גם לאחרי הלימוד "ולא יעבור כתיב", הרי, מזה גופא שהפסוק צריך לשלול קריאת המגילה בשיתסר ושיבסר, מוכח, שיש להם שייכות לפורים, שלכן יש צורך לשלול אותם.

[דוגמא לדבר:

במאמר דפורים7 (שמיוסד על מאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע8) נתבאר החילוק שבין האהבה ד"בכל לבבך ובכל נפשך", שהיא בהגבלה, לאהבה ד"בכל מאדך"9, שהיא בלתי מוגבלת – שהאהבה

1) משנה ריש מגילה.

2) שם (ב, א).

3) סה"ש תש"ב ריש ע' 125. וראה אג"ק שלו ח"ג ריש ע' קלג.

4) ראה סה"מ תרפ"ט ע' 56, תרצ"ו ע' 41. וש"נ.

5) ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רסו. לקו"ש חט"ו ע' 94, ע' 233. תו"מ חל"ו ע' 281.

6) אסתר ט, כז.

7) ד"ה ויהי אומן גו' פ"ו (לעיל ע' 128 ואילך).

8) ד"ה הנ"ל עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' שי ואילך).

9) ואתחנן ו, ה.