214

אלקים שהוא מדת הצמצום, מ"מ, הי' מרחיב והולך כו', ולכן הוצרך לפעול בו ענין של הגבלה, שזהו"ע שם שדי, שאמרתי לעולמי די. ופירוש הב', שדי באלקותי לכל ברי'12, שזהו כמו די מחסורו13, שבזה נכלל אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו14, ויתירה מזה, שזהו ע"ד מ"ש15 והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די16, והיינו, שההשפעה היא בריבוי עד שהכל יאמרו שההשפעה היא די והותר, וכמ"ש במלאכת המשכן והמלאכה היתה דים גו' והותר17. והיינו, שענין הא' בשם שדי, שאמרתי לעולמי די, הי' בתחלת בריאת העולם, וענין הב' בשם שדי, שדי באלקותי לכל ברי', נתגלה לאברהם ע"י המילה, שזהו מש"נ18 אני א-ל שדי התהלך לפני והי' תמים. אמנם, גם שם שדי שנתגלה להאבות (שדי באלקותי לכל ברי') הוא גילוי שבמדידה והגבלה. ולמעלה מזה הוא גילוי שם הוי' שנעשה ע"י יצי"מ, שזהו"ע של יציאה מכל המיצרים וגבולים, כידוע שכשם שיש מצרים בלעו"ז, כמו כן יש מצרים בקדושה, והו"ע המיצרים וגבולים, שמזה נעשה נתינת מקום עד להענין דמצרים כפשוטו, ושלימות הענין דיצי"מ הוא שנעשית היציאה מכל המיצרים וגבולים.

ג) וביאור

הענין, דהנה, מצד ענין ההגבלה והצמצום (מיצרים וגבולים) נעשית התהוות הנבראים באופן של העלם והסתר, דעם היות שכל הנבראים שלמטה יש להם שורש ומקור למעלה, מ"מ, הנברא שלמטה הוא רק כמו משל בלבד לגבי שרשו בעולם הרוחני19. וכמו בבריאת האור, כמ"ש20 ויאמר אלקים יהי אור גו' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה, שכללות הענין דאור וחושך למטה בגשמיות הרי זה רק משל לענין האור וחושך למעלה, וכמו ענין האור וחושך שבנפש, כידוע שהחכמה נקראת אור, והיפך החכמה נקרא חושך, כמ"ש21 הכסיל בחושך הולך, וכמו כן ישנו ענין החושך בשכל שהוא העדר ההשגה, אם מצד קוצר המשיג, או מצד עומק המושג. והיינו, שגם כאשר העדר ההשגה היא מצד עומק

12) ב"ר שם. פרש"י לך לך יז, א.

13) פ' ראה טו, ח.

14) כתובות סז, ב. פרש"י עה"פ.

15) מלאכי ג, יו"ד.

16) שבת לב, ב.

17) ויקהל לו, ז.

18) לך לך שם. וראה פרש"י סנהדרין קיא, א – ד"ה א-ל שדי.

19) ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' צח ואילך. וראה סה"מ תרכ"ט ע' קנז ואילך. תרצ"ו ס"ע 222 ואילך.

20) בראשית א, ג-ה.

21) קהלת ב, יד.