276

(הנחה בלתי מוגה)

יגיע1

כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך2. וצריך להבין מהי המעלה שמאכל האדם הוא מיגיע כפיו דוקא. ולהבין זה יש להקדים תחילה ביאור הענין שאדם נידון בכל יום3 (שלכן אנו מתפללים בכל יום על פרנסה ושאר צרכי האדם), דלכאורה, כיון שאמרו חז"ל4 כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, א"כ מהו הענין שאדם נידון בכל יום.

ב) ויובן5

בהקדים ביאור ענין החתימה בנעילה דיוהכ"פ (שאז נחתם הדין למעלה על כל השנה6), שהוא עד"מ החותם שע"ג האגרת, שבלעדי החותם יכול להשתנות מה שנכתב באגרת, אך ע"י החותם נעשה קיום הדבר באופן שלא ישתנה לעולם, כמ"ש7 ונחתום גו' אין להשיב. והענין בזה, דהנה, ההמשכה שבראש השנה היא מבחי' חסד דעתיק, שהוא כח החסד ההיולי שיכול להתפשט בלי שיעור וגבול, וגם לא ימצא בו שום ציור פרטי, ובאופן כזה אי אפשר שיושפע החסד אל המקבל. ולכן צריך להיות ענין הגבורה שבחסד, שהו"ע צמצום והתחלקות ההשפעה, היינו, שכח החסד ההיולי יתחלק לכמה חלקים, שעי"ז יתלבש בציור פרטי, ויומשך במדה וגבול, ואז יוכל להיות נשפע אל המקבל. וזהו ענין החותם בנעילה דיוהכ"פ8, דכיון שאז נעשית עליית המלכות עד לבחי' עתיק, הנה הה' גבורות דמלכות פועלים ענין הצמצום וההתחלקות בהשפעה שמבחי' חסד דעתיק שתוכל להיות נמשכת בעולמות. וזהו בדוגמת החותם שעי"ז נעשה קיום הדבר שלא ישתנה, היינו, שהשפעת החסד לא תשאר בבחי' היולי שיכול להשתנות בכמה אופנים כו', אלא

1) ראה ד"ה יגיע כפיך במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א ע' קסה ואילך. וראה בהשיחה שלפני המאמר סכ"ה (לקמן ע' 298).

2) תהלים קכח, ב.

3) ר"ה טז, א.

4) ביצה טז, רע"א.

5) בהבא לקמן ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרמח ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות תגלחת מצורע פ"ב ואילך (קו, א ואילך). אוה"ת פ' ראה ע' תשכב ואילך. קונטרס ומעין מאמר יז ואילך. ד"ה והנה פרח תשל"ג (תו"מ סה"מ סיון ע' שפד ואילך).

6) ר"ה שם, ב.

7) אסתר ח, ח.

8) ראה פע"ח שער יוהכ"פ פ"ה.