280

בלתי מוגה

א. איתא בסידור האריז"ל1 בנוגע לאמירת ההגדה – "והגדת לבנך"2, לאחרי ש"הבן שואל", דקאי על בחי' ז"א, "הבן הנעים", "שבו הי' פרעה הרשע כופר כו'" – ש"אומרים הגדה בקול רם ובשמחה כו'", כי, יצי"מ היתה ע"י ספירת הבינה (עלמא דחירות3), ולכן הסיפור ביצי"מ צ"ל בקול רם, שזהו"ע הבינה, שנקראת "קלא דלא פסיק".

והענין בעבודת האדם4:

כאשר הקול נמשך מבחי' המדות, הרי זה "קלא דפסיק", כי, המדות הם במדידה והגבלה, והיינו לפי שכל מדה יש לה מדה כנגדה, ולכן אי אפשר שתהי' המדה בלי גבול, שהרי יש מדה נוספת שאומרת אחרת, ועד שאומרת להיפך; משא"כ מצד בינה שלמעלה ממדות – הרי זה "קלא דלא פסיק".

וטעם הדבר – כי, ענין המדות שייך לעולמות, וכמ"ש5 "ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ", דקאי על ששת המדות6, החל ממדת החסד, עלי' נאמר7 "עולם חסד יבנה". וכיון שמדות הם שרש לנבראים, הרי זה כבר ענין של הגבלה. ולכן, ענין "קלא דלא פסיק", בלי גבול – הרי זה דוקא כאשר הקול נמשך מבינה, למעלה ממדות, והיינו, למעלה מעולמות, ועד – למעלה מסדר השתלשלות.

אמנם, הכוונה אינה שהענין ישאר למעלה מהשתלשלות, אלא שיומשך בסדר השתלשלות, ועד למטה בעוה"ז שהוא תכלית ההגבלה, ובהגבלה זו יתבטא ה"קלא דלא פסיק".

וענין זה בא לידי ביטוי עי"ז שהקול (המוגבל) הוא קול רם – כי, להיותו למעלה מהגבלות שלו, לכן מתבטא בו ה"קלא דלא פסיק", בלי גבול האמיתי.

1) לפני "מה נשתנה".

2) בא יג, ח.

3) ראה לקו"ת דרושי ר"ה ס, ב. וש"נ.

4) ראה גם שיחת ליל ב' דחה"פ תשט"ז ס"ד (תו"מ חט"ז ס"ע 196). וש"נ.

5) יתרו כ, יא. תשא לא, יז.

6) ראה סה"מ תש"ח ס"ע 272 ואילך. וש"נ.

7) תהלים פט, ג.