303

הפסוק קאי בקריעת ים סוף14, שזהו ענין הפך ים ליבשה, כמ"ש15 וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, ואז, בנהר יעברו ברגל, כמ"ש16 ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ולכן, שם (בקי"ס) נשמחה בו. ופירוש הב'17, דמ"ש שם נשמחה בו (שם דייקא, שלכאורה הוא מיותר), שמורה על העלם והסתר וריחוק, היינו, לפי שבקרי"ס הי' הענין דנשמחה בו בהעלם, וענין זה יתגלה לעתיד, כאשר בנהר יעברו ברגל, דקאי על בקיעת הנהר דלעתיד לבוא, כמ"ש18 והניף ידו על הנהר גו' והכהו גו'.

ב) ויובן

כל זה ע"פ המבואר במאמר [שנמצא בביכל שהי' עד עתה בשבי', ונגאל לאחרונה בפדיון שבוים, וכנראה הוא מאמר של רבינו הזקן, שהי' גם אצל הצמח צדק, ורשם עליו הגהותיו כו'] על הפסוק19 ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה20, דפי' ויאר קאי על הענן והחושך, שהחושך האיר את הלילה, וצריך להבין איך החושך יאיר כו'. וממשיך, שיש להקדים הפסוק הפך ים ליבשה גו' שם נשמחה בו, פי' שם לשון נסתר, דהיינו למעלה מעלה, בבחי' ההעלם וההסתר כו'.

ג) וממשיך

במאמר, ולהבין זה, הנה תחלה יש להבין מה שאין שלמי שמחה בשביעי של פסח, דבחג הסוכות שלמי שמחה הם כל ימי החג (כולל גם שמיני עצרת שהוא רגל בפ"ע21), אבל בחג הפסח אין שלמי שמחה רק ביום הא', ושאר ימי החג הן לתשלומין בלבד, ונמצא שאין מקריבים שלמי שמחה בשביעי של פסח22.

ומקדים

לבאר הענין דשלמי שמחה, שקשור עם חיוב השמחה בימים טובים שהם מועדים לשמחה23, ואין שמחה אלא בבשר24, שזהו הבשר דשלמי שמחה. דלכאורה, כיון שענין המועדים הוא כמ"ש25 אלה מועדי הוי' גו' אלה הם מועדי, אינו מובן, איך שייך שהשמחה של מועדי הוי', אלה הם מועדי, תהי' שמחת האדם למטה, ובפרט בהיותו

14) תו"א בשלח סב, ד. סד, סע"ב ואילך.

15) בשלח יד, כא.

16) שם, כב.

17) תו"א שם סב, א.

18) ישעי' יא, טו.

19) בשלח יד, כ.

20) נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א ע' קעא ואילך. ועם הוספות וביאורים – מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' קכא ואילך. ע' קל ואילך. וראה גם לקו"ת צו טו, ב ואילך (נוסח אחר ממאמר הנ"ל לאדה"ז). ובתוס' הגהות – אוה"ת ויקרא ח"ד ע' תתקצד ואילך.

21) סוכה מח, א. וש"נ.

22) נתבאר בארוכה בהשיחה שלאחרי המאמר (ס"מ ואילך – לקמן ס"ע 345 ואילך).

23) נוסח התפלה וקידוש דיו"ט.

24) פסחים קט, א.

25) אמור כג, ב.