315

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה. אח"כ צוה לנגן "ממצרים גאלתנו".

א-ב. דובר1 אודות מ"ש רבינו הזקן בשו"ע2: "בשביעי ושמיני של פסח נוהגין לומר בתפלה ובקידוש זמן חירותנו, כמו ביום טוב הראשון" (אף שיש חילוקי דעות בזה3) – דיש לומר, שמ"ש "כמו ביום טוב הראשון" (בכ"ף הדמיון), הכוונה בזה היא למעליותא, כיון שמעלת שביעי של פסח ואחרון של פסח היא גדולה יותר ממעלת הימים הראשונים דחג הפסח, מצד שייכותם לגאולה העתידה שתהי' באופן נעלה יותר מיציאת מצרים.

ונתבאר, שביצי"מ ביררו בנ"י רק את רכושם של המצריים, שהוא מקליפת נוגה, ואילו בנוגע להמצריים עצמם, שהם מג' קליפות הטמאות – "לא נשאר בהם עד אחד"4, לפי שבזמן הזה אין בכחנו לברר ג' קליפות הטמאות; וזהו החידוש דלעתיד לבוא, שאז תשאר מציאותם של אוה"ע (לא כמו ביצי"מ ש"אחד מהם לא נותר"5), אלא שיתהפכו לטוב, שזהו"ע בירור ג' קליפות הטמאות.

וזהו גם מ"ש בהפטרה דאחש"פ "וארי' כבקר יאכל תבן"6 – שגם הארי' יתהפך מאכזריותו כו', שזהו חידוש גדול יותר מזה ש"עתיד חזיר ליטהר"7, כיון שחזיר יש לו סימן טהרה א' (והו"ע קליפת נוגה כפי שנתלבשה בג' קליפות הטמאות), ואילו ארי' אין לו סימן טהרה כלל (ג' קליפות הטמאות ממש), ואעפ"כ יתברר כו'.

כמו"כ דובר אודות המעלה המיוחדת דקביעות שנה זו, שאחרון של פסח חל ביום השבת, ובזה גופא – מעלה יתירה בזמן המנחה, רעוא דרעוין.

1) שיחות א-ב לא הגיעו לידינו לעת-עתה בשלימותן, כי אם איזה נקודות בלבד (המו"ל).

2) או"ח סת"צ סי"ב.

3) ראה שיירי כה"ג לטואו"ח סתפ"ז בשם דרשות מהרי"ל. דרכי משה ודרישה לטואו"ח סת"צ, ובח"י שם סק"ט.

4) בשלח יד, כח.

5) תהלים קו, יא.

6) ישעי' יא, ז.

7) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ט ע' 128 בשוה"ג.