32

בלתי מוגה

א. רבינו הזקן, בעל התניא, כותב בשולחן-ערוך שלו בסימן שי"ן1 (וכן הוא בשו"ע של ר' יוסף קארו, הבית-יוסף): "לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת בכל מיני סידור הנהוגים אצלו בעריכת השלחן לסעודה גמורה .. כגון פריסת מפה .. כדי ללוות את השבת ביציאתו .. (אחר שיצא) כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר".

כלומר: מבלי הבט על השיעור שברצונו לאכול ("אע"פ שעכשיו לא יאכל אלא כזית") – הרי כיון שזהו מוצאי שבת, הנה לכל לראש צריך לערוך סעודה (אף שאינה כמו הסעודות דשבת, שלכן, בתנאים מסויימים, "יכולים לקיים סעודה זו בפירות"2), ונוסף לזה, "יש לו לעשות הכנה בסידור השלחן .. כמו לסעודה גמורה".

וטעם הדבר – "כדי ללוות את השבת", וזהו גם שסעודה זו נקראת "סעודת מלוה מלכה", ע"ש שמלוין את "שבת המלכה"3 בצאתה (שאז מתחילים ימי החול), וכפי שמוסיף רבינו הזקן בשלחנו הטהור: "כדרך שמלוין את המלך אחר שיצא מן העיר" – (לא מלכה, אלא) מלך דייקא4.

ומובן, שאין כאן חסרון ח"ו במלכה או במלך; זהו רק שינוי מקום וזמן לגבי העם שנשאר בעיר שבה היו המלך והמלכה מקודם לכן, אבל אין זה גרעון ח"ו ואפילו לא שינוי בנוגע למלך והמלכה.

ב. וכיון שזהו פס"ד בתורה, הנה בהתאם לזה צריך להיות גם בנוגע ל"נשמה יתירה" ש"נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר5 שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש" ("וינפש .. נוטריקון ווי נפש", "אוי על הנפש שהלכה לה")6 – שזהו השינוי שנעשה בהאדם המלוה את המלכה או המלך, שמסתלקת ממנו הנפש היתירה שהיתה בו בשבת:

1) ס"א-ב.

2) ס"ג.

3) שבת קיט, רע"א. שו"ע אדה"ז שם סרס"ב ס"ד.

4) ראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 392 הערה 1. שיחת מוצש"ק וארא, מבה"ח שבט תשל"ח בתחלתה.

5) תשא לא, יז.

6) ביצה טז, א (ובפרש"י). תענית כז, ב (ובפרש"י).